בס"ד
פרשת בא תשע"ח
"משיב הרוח ומוריד הגשם" (מתוך התפילה).
"מודים אנחנו לך ה' אלוהינו, על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו; ואילו פינו מלא שירה כים...-אין אנו מספיקין להודות לך ה' אלוהינו, ולברך את שמך מלכנו… מלפנים--ממצריים גאלתנו ה' אלוהינו… (רמב"ם, משנה תורה, הלכות ברכות, פרק י', הלכה ה').
"נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר" (משלי, כ"ה, י"ד).
הגשם לא יבוא ללא הרוח. אם לא תנשב בך הרוח, לא תוכל להביא ברכה. זו לא חייבת להיות רוח סער, אדם מבהל ברוחו את כל סביבותיו, זו לא חייבת להיות רוח עזה, מתפרצת, שוברת. רוח כזאת יכולה לייצר אכזבה גדולה, יש רוח, יש אפילו עננים, אבל איפה הגשם? איפה הברכה? אבל, חייבת להיות רוח פנימית. משהו שדוחף קדימה, קול פנימי שמדריך אותי קדימה, שאומר לי גדל! ועם רוח כזאת יבוא עלי גשם של ברכה ואז אף אני יכול להיות משיב רוח ומוריד גשם גם אצל אחרים.
אבל - אם לי את הרוח הזאת? אם אין לי חשק ואני מרגיש שבפנים לא קורה איתי כלום? ונראה לי שרק אני מרגיש ככה? אני קם בבוקר, עובר את היום יום. מתפקד איך שהוא. אבל בפנים שום דבר לא זז, רוח? רצון? אין על מה לדבר. נו, אז שתבוא עלי רוח מאיפה שהוא! שהקב"ה יזרוק עלי רוח ויגאל אותי כבר מהמצב הזה! כי אני לבד לא יכול! אני לבד - לא מסוגל וככה זה גם יישאר…
יש בטענות האלה משהו. לאדם סגור, לאדם שכלואה רוחו, קשה לצאת לבד. קשה לייצר את הרוח הראשונית שתניע בכנפיה את כל החיים. צריך עזרה. אז - אם לא תוכל להניע רוח - רק תפתח חלון. רק תפתח את הדלת כדי סדק. תן לה להיכנס. תאמין ותראה שיש אנשים שרק מחכים לסדק הזה, רק מחכים לעזור בדחיפה הראשונית, בסיבוב הראשון של הגלגל. ואחר כך תוכל גם אתה, טיפה אחר טיפה. להתקדם. תן למשיב הרוח הגדול להיכנס. הוא יעזור לך לבנות את מגדל הרוח שלך. ואז גם אתה תהיה - ברכה.
"... הגיד כי אחר גאולת מצרים נעשה מעשרה מאמרות עשרת הדברות באמצעות עשר המכות. וההפרש שבין מאמר לדיבור. כי דיבור לשון מלכות והנהגה אשר יהיה ניכר ומתגלה שכוח פנימי וחיות הכל רק מעשרה מאמרות אשר לא תוכל הטבע להסתיר כוחו יתברך… כי הבריאה אינו יגיעה לפניו. אבל בגאולת מצרים, כמה עצות היו כי לברר חיות השם יתברך תוך הטבע… כי ניתן הבחירה וכוח לסטרא אחרא… והעצה על ידי אמונה באמת לידע כי כוח כל מיצר גם כן רק מאיתו יתברך…" (שפת אמת, בא, תרל"ב).
בעשרה מאמרות נברא העולם. מיד לאחר שנאמר המאמר הוא התקיים במציאות. "ויאמר אלוהים - ויהי…" בריאת העולם היא לכאורה ההתגלות הגדולה ביותר של אלוהים בעולם, אלא, שבריאת חוקי הטבע דווקא גרמו להסתרתו של אלוהים. האדם יכול להסביר את כל מה שקורה סביבו דרך חוקים טבעיים וברורים. האנושות התקדמה. תובנות מוסריות. חוקים. תרבות. הגיע הזמן להתגלות. וכאן אין מאמר בסגנון של "ויאמר אלוהים ייצאו בני ישראל - ויצאו בני ישראל".. כשהקב"ה מתגלה בעולם הוא עומד מול כוח גדול של האדם - כוח הבחירה. את פרעה היה צריך לשכנע להוציא את בני ישראל. את בני ישראל היה צריך לשכנע לצאת. מי שלא רצה - לא יצא.
אבל קשה. עם עבדים. איך ייצא? מאיפה יהיו לו הכוחות? מאיפה תבוא הרוח?
תפתחו לי פתח בני ישראל. בשלב הזה אני רק מבקש מכם לפתוח את הדלת ולמרוח בדם את המשקוף והמזוזות. ותהיו מוכנים לצאת. השאר, אומר הקב"ה, עלי. בינתיים. בעוד חמישים יום, המאמרות שהסתירו אותי, דרך המכות בהם התגליתי למצרים, יהפכו לעשרת הדיברות. אחרי שהפחתי בכם רוח, יגיעו הזמן בו תעמדו ברשות עצמכם ותקבלו עליכם את התפקיד להיות משיבי הרוח של האנושות כולה. אתם תהיו אלה שמגלים אותי לכל העולם.
רק תפתחו פתח.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה