בס"ד
יש כוחות שנדמה שאי אפשר לעמוד מולם. רק המחשבה על זה מחלישה. יש לכוחות האלה, לאנשים האלה, את היכולת להביא אותך להרגשה שאתה כל כך קטן. לא מסוגל בכלל להאמין שאתה יכול להתמודד מולם. נראה שהם תמיד יהיו בצד המנצח. ברמה העולמית, מי יכול להתמודד עם רודנים, עם מעצמות. עוד הרבה לפני שהושבעה הממשלה החדשה היא נתונה למתקפה של גופי תקשורת וגופים פוליטיים ענקיים בארץ ובעולם, הגובלת, או כבר עוברת, את גבולות ה(אוטו)אנטישמיות שלעולם, כך נראה, לא נגמרת.
ברמה הלאומית - מקומית, יום קשה ועצוב יהיה יום ראשון הקרוב. מערכת החוק והמשפט שאמורה להגן על החלש ועל הצדק משחררת את עבריין המין עזרא שיינברג לביתו בקצרין, זאת אומרת, לבית של בנו הצעיר, הרי הוא עצמו, לכאורה, נטול נכסים ולכן לא יכול לשלם את חובו הכספי לנפגעותיו… שמענו השבוע, מכלי ראשון ובאופן אמיץ, מעט ממעשיו מפי אחת מקורבנותיו, מעשים שלא ניתן להעלות על הדעת. ואיך, עם כל הסבל שהוא גרם לעשרות משפחות, שריטות עמוקות שמדממות יום יום ובכל מצב הכי טריוויאלי בחיים, איך, על אף המאבק, הוא ישתחרר, על אף המחאה, הוא יגיע לקצרין. לאדם יש כוחות גדולים. כוחות מנטליים בטוח, אולי גם כוחות רוחניים. בעזרת הכוחות האלה, החשש הגדול הוא, שהוא ימשיך לפגוע. איך אפשר להתמודד עם אנשים כאלה?? במקרים כאלה, הבטן אומרת, עזוב, בעיה של אחרים, למה להסתכן..
מי לא מכיר אנשים כאלה. שאולי לא פגעו פיזית או מינית באנשים אחרים, אבל שיש להם כח אישי - נפשי - רוחני - כלכלי כזה שנדמה שאי אפשר לעמוד מולם. שהם ינהלו את החברה האנושית, ברמת המדינה - העיר - היישוב, או מקום העבודה, יתוו את הדרך הטובה להם ואתה עומד מול התופעה הזאת משותק, לפעמים, מבין רק בדיעבד, עד כמה עוול נגרם כאן.
מי לא מכיר את עצמו. את היצרים. את הקשיים שנראה שלא אצליח להתגבר עליהם. את המחשבות האפלות שלא יעזבו אותי "לעולם". להתמודד עם הסביבה? עם עצמי אני לא מצליח. מנסה ונכשל פעם אחר פעם.
בתור ילד דמיינתי לא פעם מה הייתי עושה לו חייתי בתקופות אחרות. ברור שלא הייתי מוכר את אחי, חוטא בחטא העגל או בעבודה זרה. ברור היה לי שהייתי נלחם ביוונים וברומאים, מצטרף לפרטיזנים, למחתרות ובאופן כללי יוצא נגד הרשע בלי פחד. היום אני רק יכול לקוות שזה אכן מה שהייתי עושה. מקווה שלא הייתי בוחר להיות עם ה'רוב הדומם'. זה שבמקרה ה'טוב' נדרס ונמעך על ידי האלימים, או במקרה ה'פחות טוב', בוחר אותם שוב והופך להיות שותף פאסיבי (ולפעמים זה אגרסיבי לא פחות). טוב, יש לי הזדמנות להוכיח את עצמי בהווה.
בהווה, לעומת העבר, לפעמים קשה יותר לזהות את התופעות האלה. את האנשים האלה ואת דפוס הפעולה שלהם. בהווה, לעומת הקריאה בספר או הצפייה בסרט צריך באמת להתמודד. צריך, גם, להיות מוכנים, לשלם מחיר. העצה שאני יכול לתרום היא לחפש ולדבוק באמת. אדם שמחפש אמת, באמת, ימצא אותה אצלו. יידע להתמך במי שיעזור לו להגיע אליה. האמת חזקה. האמת מבררת. האמת מנחמת. האמת מחזקת. כשאתה תמצא אותה, אתה לא תוכל להתאפק. אתה תהיה חייב, לא משנה באיזו דרך, לקום ולמחות נגד הרשע. אתה תהיה דמות, שבעתיד, אחרים, ואפילו אתה, ירצו להיות כמוה.
ב"ה במדרש אם ערבת כו'. כתבתי כבר ונתוסף בעזהש"י עמ"ש במדרש מים עמוקים עצה כו' ואיש תבונה ידלנה כו'. פי' שבכל איש נמצא עצה איך לתקן דרכיו כי הש"י נתן בלב כל איש ישראל יראתו ויש נקודה גנוזה בכל איש ישראל רק עמוק שצריכין לייגע למצוא זאת הנקודה. והוא ע"י ביטול אל האמת דכ' ולא יכול כו' להתאפק כו' כמ"ש כבר כי בחי' יוסף הוא נקודה הפנימיות שיש בכל דבר וע"י הביטול מתגלה בהכרח [שפת אמת, ויגש, תרל"ד]:
מַ֣יִם עֲ֭מֻקִּים עֵצָ֣ה בְלֶב־אִ֑ישׁ וְאִ֖ישׁ תְּבוּנָ֣ה יִדְלֶֽנָּה׃ (משלי, כ', ה').
אתה יודע את זה בתוכך, אתה לא זקוק למשהו, למישהו חיצוני. מי תהום עמוקים, צלולים, מְחַיִים, נמצאים כבר אצלך בלב. אם תהיה לך תבונה, אומר שלמה המלך, תוכל לדלות את המים האלה, את העצה, שלפעמים אתה מחפש בחוץ. זה עמוק, זה דורש יגיעה, אבל זה שלך, הכי מתאים לך. אף אחד אחר לא ייתן לך עצה כזאת.
הדרך אל המעמקים האלה, אומר ה'שפת אמת', היא חיפוש האמת. מציאת האמת. ביטול אל האמת. קבלה מלאה שלה. ואז, בעצם, אתה לא מבטל את עצמך. האמת היא כבר שלך. היא מאירה את הכוחות שלך, את התכונות שלך, מאפשרת לך לקבל את העצה הנכונה. להתמודד גם עם דברים שנראים בלתי אפשריים.
יהודה עשה, לכאורה, מעשה התאבדותי. שליט מצרי זועף יכול, בהינף יד, לדון אותך ואת כל משפחתך, למיתה. אתה אדם זר שאף מערכת משפט, בטח בעולם העתיק, לא תבוא לטובתך. לא רק יהודה. גם מתתיהו, רבי עקיבא, מרדכי ואסתר, מרדכי אנילביץ', לוחמי המחתרות ועוד רבים אחרים. הסוף של חלקם מעיד, לכאורה, על כשלון. המרד ברומאים. מרד גטו ורשה. אלא, שהאמת שהאירה דרכם, מצאה אצלם את העצה הפנימית ללכת איתה עד הסוף. הם הציבו לנו רף גבוה של התמודדות עם הרע גם כשהמחיר יכול להיות הגבוה מכל. מאבקם מאיר לנו עד היום. הוא לא היה לשווא. חשוב שנדע שאנחנו באותו מצב ממש. שהשליחות הזאת לא הסתיימה. אנשים רעים, תופעות קשות, נמצאות ממש מול העיניים שלנו. לא נוכל להתעלם.
לצערי, אני לא יכול להגיד מילים אישיות על הרב דרוקמן זצ"ל. אבל אני לוקח ממה ששמעתי עליו שלושה דברים. זה אדם שהיו מרוכזים בידיו כוחות גדולים ונקודת המבט שלו הייתה כל הזמן לחשוב איך אחרים, ולא הוא עצמו, יוכלו להרוויח מהכוחות האלה, איך לתקן את העולם. הדבר השני, הוא העמידה אל מול קשיים רבים עם אמת בלתי מתפשרת, אך עם התנהלות מפשרת ואוהבת. הדבר האחרון הוא ה'הנני' שכל התחנות בחייו מדברות. ההתמסרות, השליחות. וגם כאן, עכשיו התור שלנו.
שבת שלום,
איתן.
