בס"ד
שמות תשע"ט
צריך לחזק אותם. אנשים שלמרות כל התנאים שמסביב ממשיכים לגור שם. הם נאלצים להאבק להגיע כל בוקר לעבודה מדירתם הקטנה ולהיות חשופים לפגעי מזג האוויר הקשה. אחרי שהייתי אתכם ארבעה ימים אני רוצה להודות לכם על ההקרבה. תודה לכם אנשי גוש דן. אתם מוכנים לגור בצפיפות, במחנק, בפקקים, בזיהום האוויר, מבלי לראות כל יום את הירוק והמים המדהימים האלה בגולן וכל זה רק כדי ליישב את הארץ - מתנחלים אמיתיים ייקרא לכם!
ארבעה ימים הייתי השבוע במרכז הארץ במסגרת אימון לפרמדיקים במילואים. בבקרים לימוד ובערבים ובלילות מסתובב עם האמבולנס ברחבי הגוש הזה. אמרו לי שהייתי ברמת גן, אבל אחרי פנייה או שתיים זה כבר היה גבעתיים, בני ברק, תל אביב, מי יודע… בעשרות חולים טיפלתי בימים האלה, ובמילים אחרות קיבלתי את המנת רפואה שלי בצורה מרוכזת ישירות לוריד.
וכשמזריקים יש לוריד, תחושת העונג באה מיד. להיות פרמדיק טבוע חזק באישיות שלי. אני גם, לדעתי, ממש טוב בזה. במכלול ההיבטים של המקצוע המדהים הזה (הטיפול הרפואי, היחס הבין אישי, חניכה של הצוות ועוד…). וגם, חייב להודות קצת יצאה לי קנאה באנשי המרכז שזוכים לטפל בכל כך הרבה חולים ופצועים (הם מצידם שחוקים, אבל זה כבר דיון אחר).
ושוב צפה ועולה אצלי שאלת הזהות. מה אני יותר, מורה או פרמדיק? האם עזבתי את העבודה במד"א לטובת ההוראה בגלל הדברים הנכונים? האם אני נשאר בהוראה בגלל מתוך החלטה מושכלת ולא מתוך נוחות, או תחושת אין ברירה? שלא לדבר על חלום לימודי הרפואה שיושב לו אי שם עמוק ונשכח..
הפסיכולוג ג'יימס מרסיה תיאר את תהליך גיבוש הזהות העצמית כרצף של יכולות והתנסויות מעברו של האדם המתגבשות יחד ליצירת "עצמי" שלם. התוצאה הסופית של הזהות, האם היא התגבשה לידי זהות יציבה, או שמא הזהות מעורפלת או מעוכבת תלויה, לפי מרסיה, בשתי תנועות נפש; האם האדם חקר את זהותו והאם הוא מתחייב לזהות זו. רק אדם שחקר ובדק את הזהות שלו והחליט להתחייב לה יגבש זהות יציבה. זהות זו, כך לפי מחקרים רבים, קשורה להערכה עצמית גבוהה, לרמות נמוכות של חרדה, לרמת מכוונות גבוהה כלפי מטרות, לנטילת אחריות ואף ליכולות קוגנטיביות גבוהות יותר.
את עצמי אני חוקר ללא סוף. ואני ממשיך בגיבוש הזהות שלי. זהות שיכולה להיות מורכבת משני מקצועות אלו (אליהם נכנסים גם שלל מרכיבי האישיות האחרים). לא רק בחלוקת השעות השבועית בין העבודה באולפנה לבין המשמרות במד"א, אלא, ליצירה של תמהיל, של תרכובת אחידה וצלולה הבאה לידי ביטוי בכל מה שאני עושה.
זה אני. מי אתם? יודעים?
התורה מתארת את בירור זהותו של משה רבינו. משה מעם העברים ומשבט לוי. משה יודע שהוא בן עמרם, אבל הוא גם גדל אצל בת פרעה עד כדי "ויהי לה כבן..". המצרים משעבדים את עם ישראל ולמשה יש מן הסתם תפקיד בשלטון זה. למשה יש גם פוטנציאל להיות הפרעה הבא. הזהויות של משה מתרוצצות בקרבו והוא יוצא לחקור.
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו.
ויצא אל אחיו - גם העברים וגם המצרים עונים להגדרה זו. אבל משה מגלה שהמצרים מתנהגים בחוסר מוסריות ולכן בוחר בעברים כאחיו ולכן החזרה שוב על המילה "מאחיו". אלא, שביום השני הוא מגלה משהו אחר.
וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ.
גם העברים מתנהגים בחוסר מוסריות ולכן, משה המבולבל והנרדף בורח למדין. מדין מצאצאי אברהם, אולי שם ימצא משה את זהותו. עשרות שנים משה עושה במצרים, מתחתן, מוליד ילדים ולומד אצל הכהן הגדול. נראה שאולי אפשר כבר להתיישב. אבל אז מגיע הסנה.
ההתגלות בסנה קורעת את משה מביתו הבטוח של יתרו ומעבירה אותו מסע של גיבוש הזהות ובעיקר ההתחייבות לזהות זו. ברית המילה הדחויה של בנו, הקשר עם אהרון ובני ישראל ובעיקר העמידה המתריסה והלעומתית מול פרעה שהיה לו כמו אבא ולהעביר אותו עשר מכות.
אצל משה התגבשה הזהות הישראלית. משה היה מחויב לה כל כך עד שנאמר שמשה הוא ישראל וישראל הם משה. אבל הייחודיות של משה באה גם משנותיו בבית פרעה שם הוא גיבש את היכולות המדיניות שלו, את היכולת להנהיג ולהוביל את העם ארבעים שנה עם כל הנסיונות, הקשיים וההצלחות.
שבת שלום,
איתן.
