בס"ד
אחרי שתי שבתות ב"ארצות הקורונה", שבתות של עבודה בלי סוף ומצבים הזויים / מצחיקים / משוגעים כמו קידוש בבית של מטופלת, סעודת שבת רק בעשר בלילה וזמן הרוגע הקבוע של סעודה שלישית ואני עטוף בחליפת מיגון בטירוף של תל השומר וגם, מסתבר, שענן של כלור הוא אחלה בשמים להבדלה… אחרי שתי שבתות כאלה, אני בבית. זמן של שקט, זמן של מחשבות.
וכשאני מגיע לבית ה"שקט" (שקט כן - בכל זאת חמישה ילדים, הכנות לפסח, הגינה שמתעוררת), כשאני עוצר את הטירוף, אני גם מבין שהעיסוק בעבודה האינטנסיבית יש בו גם משהו טוב, חזק ואפילו, לפעמים, יותר קל מהשגרה של הבית. כשאתה נמצא בעבודה אינטנסיבית, במיוחד עבודה עם משמעות, הזמן עובר "מהר", הזמן עובר עם תחושות לא פשוטות מצד אחד, אך יש מְלֵאוּת מצד שני. ואני חושב שהקושי הגדול שיכול להיות לי הוא העצירה מהעשייה (מסיים מילואים ביום שלישי, אם לא תהיה קטסטרופה). אז לא ממש עצירה, כן, יש לי המון מה לעשות בבית עם המשפחה וגם עם העבודה הוירטואלית מול התלמידות ובכל משימות ניהול האולפנה, אבל אצטרך להתרגל לאופן השונה של העבודה. מול המשפחה זו הזדמנות אדירה של מפגש פנים אל פנים שביום - יום הרגיל הוא חסר, מול התלמידות החוסר של המפגש הזה יורגש חזק.
ואני חושב על אנשים שהחיי העשייה שלהם באמת נעצרו. אנשים, במיוחד אלו מעל גיל 60 ומתחת לגיל 18, שרגע לפני כן היו בעשייה, בפעילות, במשמעות ובבת אחת הכל נעצר. זה יהיה אתגר גדול למצוא את הדרך לעשות מחדש, לגלות את הרצון. אני בטוח שהנוער המדהים שלנו היה מתפוצץ מעשייה של טוב אילו רק היה יכול לצאת מהבית. אבל זה האתגר עכשיו, זה הניסיון. איך להמשיך ולעשות, איך להמשיך ולהיות ביחד, גם בעת הזאת, גם במצב הזה שנכפה על כולנו. זמין לרעיונות, זמין לכם.
יקריב אותו לרצונו מלמד שכופין אותו [עד שיאמר רוצה אני] כו'. פירוש מי שרוצה על כל פנים להיות תחת עול מלכותו יתברך. יכול לפעול גם כן שיכופו אותו מן השמים גם כן אם רוצה בזה. כי הכל לפי רצון האדם. [שפת אמת, ויקרא, תרל"ב]:
קורבן עולה הוא קורבן חובה. אז למה נאמר "לרצונו" של האדם? חובה או רשות? מכריחים אותי או שאני צריך לגלות את רצוני? ה'שפת אמת' מביא את הכלל המובא בהלכות שונות של "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". הפירוש הרגיל הוא להכריח את האדם לגלות את רצונו הפנימי ובעצם לעזור לו להתגבר על הקשיים הפנימיים שלו [הכלל הזה תופס אפילו בהוצאת גט מאדם].
אבל ה'שפת אמת' מוסיף, להבנתי, עוד נדבך. אתה, האדם, יכול לבחור להכנס לתוך מסגרת של הכרח. לתוך מסגרת שבה לא הכל תלוי בך, יש בה חוקים שלא אתה קבעת, אבל אתה מזדהה עם התוכן שלהם, עם העיקרון שלהם. והכניסה לאותה מסגרת, ההישארות באותה המסגרת וכלל הפעולות שבה - "הכל לפי רצון האדם", אתה תקבע איך תתמודד, התגובות שלך למצב הם בשליטתך המלאה. גם בזמנים בהם נראה שההכרח שולט, שיש כוח עליון שמפרק לך את החיים, שלכאורה מוביל אותך באף בדרך מסוימת, אומר לנו ה'שפת אמת', לא להתבלבל.
הכל לפי רצון האדם.
שבת שלום,
איתן.
