בס"ד
אנו נושאים לפידים
מילים: אהרון זאב
אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ
וּמִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ
הַצָּמֵא לָאוֹר -
יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ אֵלֵינוּ
לָאוֹר וְיָבוֹא!
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
לָעֵמֶק הָלַכְנוּ, הָהָרָ עָלִינוּ,
מַעַיְנוֹת הָאוֹרוֹת
הַגְּנוּזִים גִּלִּינוּ.
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם -
וַיְּהִי אוֹר!
מילות השיר נכתבו בשנות ה-30 של המאה הקודמת על ידי אהרן זאב, משורר ומחנך באחד מבתי החינוך של זרם העובדים, ולימים קצין חינוך ראשי בצה"ל, למצעד חנוכה שהונהג שם. ברבות הימים זכה הזמר להצלחה והפך לשיר חנוכה כללי ומקובל. השיר מושר מדי שנה בעת הדלקת המשואות ביום העצמאות בהר הרצל. לעיתים המנגינה מנוגנת במצעדים צבאיים בישראל בנוסף למארש צה"ל (מתוך ויקיפדיה).
השיר נכתב באפילת הגלות, רגע לפני החושך הגדול ביותר שלה וקיבל משמעות עוצמתית יותר אחרי הקמת המדינה. לא צריך להיות מנתח ספרות גדול כדי לשמוע את ההתרסה כלפי החשיבה כי הישועה באה או תבוא לנו מהשמיים. האדם, ורק האדם הוא זה שיקבע את גורלו על ידי עבודה קשה של דם יזע ודמעות. לא רק שהישועה לא תבוא מלמעלה, אלא, גם מקור האור הראשוני בעצמו הוא פרי עבודת האדם.
ואכן, הגלות הארוכה הביאה אותנו להדגיש את נס פך השמן. נס גלוי הקשור למקדש ולקודש. ימים שבהם עבודת האדם היהודי נראית כל כך שולית בעולם. ימים בהם גבורה יהודית קיבלה משמעות של התגברות על חטאים ומי בכלל חלם על השילוב של חייל - יהודי - מנצח… היהדות הצטמצמה, כאקט הגנתי ומכורח הנסיבות, לפך שמן קטן וטהור, ללהבה הקטנה בלב היהודי שמצליחה לתת אור קטן בתוך החושך הגדול של הגלות. סיפורים אינספור על אותה להבה, הן המטאפורית והן הממשית של הדלקת נרות חנוכה בהסתרה מפני הגויים.
עד שהקב"ה, בעידן זה של הקץ, שלח את החילונות הברוכה כדי למחוק את התפיסה הזאת ולקרב אותנו אל הגאולה. בדיחה מפורסמת של הרב שרקי מספרת כי היהודי החרדי אומר (מבטא יידיש): "זה לא הקב"ה שהקים את המדינה - זה הפלמ"ח!" ולעומתו איש תנועת העבודה אומר (מבטא צברי מתריס): "זה לא הקב"ה שהקים את המדינה - זה הפלמ"ח!"... אז העולם החרדי (כהכללה) מדליק נרות חנוכה לזכר הכד הקטן שמצאו בנס המכבים והעולם הכללי (כהכללה) מדליק נרות חנוכה כזכר לנצחון הצבאי הגדול של המקבים (וזו לא טעות דפוס)1.
אז למה, באמת, אנחנו חוגגים את חנוכה? כל חג הוא זכר למאורע היסטורי ולכן גם הלכתית אנחנו חוגגים את נצחון המקבים. את ההתקוממות האנושית (ובתוכה הרבה התקוממות נשית) כנגד האויבים. את לקיחת האחריות של האדם על גורלו ואת הנוכונות למסור את חייו אל מול ערכי האומה. ונס פך השמן, הקטן, שנמצא בפינה, רק מאיר לנו, מלמד אותנו ומזכיר לנו, מיהו המקור ליכולת הזו, מהו מקור הכוח ולכן גם למי צריך, אפילו הפלמ"ח, להוקיר תודה2.
ב"ה חנוכה ור"ח טבת במדרש קץ שם לחושך כו' כל זמן שיצה"ר בעולם כו' דאיתא וירא האור כי טוב ויבדל שראה שאין העולם כדאי להשתמש בו וגנזו כו'. […] והקב"ה וב"ש הראה לבנ"י בנס זה דחנוכה שכל הסתרת הנסים שהי' שכבה נר מערבי הי' הכל בעבור היונים. לכן אף שנשאר זה הקלקול. ולא היה דולק אח"כ בנס. מ"מ בשעת איבוד מלכות יון הרשעה נעשה נסים במנורה. ואז הבינו בני ישראל כי הכל לטובה. ותיקנו הלל והודאה על ב' בחי' הנ"ל. הלל על הארת הנסים שחזרו והודאה על שנסתר שער של הנסים בעת שליטת הרשעים [...] והלל והודאה הם ב' הדברים גולל חושך מפני אור. ואור מפני חושך הוא בחי' הודאה כנ"ל [שפת אמת, מקץ - חנוכה, תרמ"ד]:
הנס של הנר המערבי שדלק יותר משאר הנרות למרות שהדליקו אותו ראשון הפסיק לאחר מות שמעון הצדיק הרבה לפני המקבים. החזרה של הנס הקשור למנורה, בימי המקבים, על פי ה'שפת אמת', נועד לאותת לבני ישראל שגם לאור וגם לחושך יש תפקיד. להפסקת הניסים בזמן החושך בכלל ובזמן ה'מקץ' בפרט, יש תפקיד לגדל את האדם ולהעלות אותו לקומה בה הוא לוקח על עצמו את האחריות על העולם. גם הפסקת הניסים היא חלק מההשגחה. ומי שרגיש יכול גם לראות את הניסים הקטנים והגדולים בתקופה הזאת של האור, בתקופה שאנו רחוקים שנות אור, תפיסתית, מהיכן שהיינו לפני יותר משבעים שנה…
אז אולי ניתן לומר "נס קרה לנו - כי פך השמן לא מצאנו. ודווקא בגלל שחצבנו, בעצמנו, בסלע עד דם - הבנו, מאיפה, האור".
שבת שלום,
איתן
1 וראוי לציין את הדבר המדהים שהאתאיסטים הגדולים ביותר של תקופת החילונות ידעו וינקו מתורת הקודש, נלחמו (כנגד הדתיים) להחיות את שפת הקודש ולא ויתרו (גם כשהדתיים כן) על ארץ הקודש. ללמדכם...
2 עיינו גם רמב"ן על שמות י"ג, ט"ז.
