בס"ד
ערב פסח, חג הולדת העם שיצא יחד ממצרים והפערים נראים כהולכים ומעמיקים. תתי מפלגות זוכות לעדנה ואל בית הנבחרים נכנסים אנשים קיצוניים יותר מבעבר. עוד לא כל כך ברור מה הם יעשו שם חוץ מלריב, כי איך שהדברים נראים עכשיו, אין כמעט יכולת לממשלה ולכנסת לתפקד. אחוזי ההצבעה הנמוכים מראים על ירידה באכפתיות של הציבור וזה כבר החטא של המצביעים. בדרך כלל הפוליטיקאים מזהים את הלך רוח העם ורוכבים עליו, משמיעים לעם את מה שהוא רוצה לשמוע ולכן, בדיוק כמו בשמירה על דרכי ההתנהגות והזהירות מול הקורונה, גם כאן, אחריות לא מעטה היא על כתפי האזרחים להוביל את הכיוון הרצוי.
אז מה, עוד חודשים של שיתוק? הקצנה שתלך ותחריף? או, שאולי, יש כאן גם הזדמנות. אם יצליחו הפוליטיקאים (בעידוד הציבור! על זה צריך לצאת ולהפגין יחד!) להתגבר על מכשולי האגו תוכל להיות כאן ממשלה רחבה הבנויה על קווי יסוד, שאם תבדקו במצע של רוב המפלגות השונות, יש הרבה כאלה. כן, חייבים להיות קווים אדומים, תמיד טוב שיש על מה לריב, זה מוסיף בירור, אבל מבחינתי הקו האדום הבולט ביותר הוא הקו שלא מאפשרים לי לחיות בתוך מדינה מתפקדת. ההשפעות של חוסר התפקדות הזה לא רחוקות מאיתנו. המיליארדים שהולכים לפח וחוסר היכולת להניע תהליכים משפיעים על כולנו גם בלי שנשים לב.
עוד הזדמנות. ערביי ישראל. לממשלה רחבה יש כתפיים מספיק רחבות וחזקות כדי לשלב את המפלגות הערביות בלקיחת האחריות על הנעשה במדינה בכלל ובמגזר הערבי בפרט. זה הזמן לשים גם אותם במקום שבו "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". כשאתה בעמדת החלטה, אתה כבר לא יכול סתם לזרוק סיסמאות לאוויר, אתה צריך להתמודד עם המציאות. חינוך, שירותים חברתיים, פשיעה, הגיע הזמן שמנהיגי הציבור הערבי ייקחו אחריות. נושאי תפקידים הצריכים להתמודד עם השטח, תמיד נהיים קיצוניים פחות. תחשבו על ממשלה עם בן גביר ואיימן עודא. כן, יהיו שם זיקוקים, אבל יהיה גם איזה ריסון הדדי שיחייב את כולם לעסוק בעשייה רחבה.
רק נתניהו יכול להוביל מהלך כזה. האחריות של נתניהו להוביל מהלך כזה. נכון, רוצחים לו את האופי, רומסים את כבודו ובכך גם רומסים את כבוד המדינה. נתניהו הוכיח מצד אחד שיש לו עור של פיל אל מול הביקורת ומצד שני, חולשתו הגדולה היא ביחסי האנוש עם אנשים חזקים הנמצאים לידו והיכולת שלו לתת להם לגדול ולהשפיע. זה האפיקומן שאני מבקש ממנו, תעשה הכל כדי שאותם מנהיגים יוכלו לתפקד לידך, עם הציבור עליו הם אחראים. וכמו הילד הקטן המחזיק את שברי המצה עד שאבא יבטיח לו מתנה, כך עלינו, האזרחים, לא להרפות מכל המנהיגים עד שיכוננו כאן שלטון יציב ומועיל.
הֲיִקְבַּ֨ע אָדָ֜ם אֱלֹהִ֗ים כִּ֤י אַתֶּם֙ קֹבְעִ֣ים אֹתִ֔י וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה קְבַעֲנ֑וּךָ הַֽמַּעֲשֵׂ֖ר וְהַתְּרוּמָֽה׃
בַּמְּאֵרָה֙ אַתֶּ֣ם נֵֽאָרִ֔ים וְאֹתִ֖י אַתֶּ֣ם קֹבְעִ֑ים הַגּ֖וֹי כֻּלּֽוֹ׃
הָבִ֨יאוּ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשֵׂ֜ר אֶל־בֵּ֣ית הָאוֹצָ֗ר וִיהִ֥י טֶ֙רֶף֙ בְּבֵיתִ֔י וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ בָּזֹ֔את אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם אֵ֚ת אֲרֻבּ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וַהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי׃
...
כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַיּוֹם֙ בָּ֔א בֹּעֵ֖ר כַּתַּנּ֑וּר וְהָי֨וּ כָל־זֵדִ֜ים וְכָל־עֹשֵׂ֤ה רִשְׁעָה֙ קַ֔שׁ וְלִהַ֨ט אֹתָ֜ם הַיּ֣וֹם הַבָּ֗א אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא־יַעֲזֹ֥ב לָהֶ֖ם שֹׁ֥רֶשׁ וְעָנָֽף׃
וְזָרְחָ֨ה לָכֶ֜ם יִרְאֵ֤י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ וִֽיצָאתֶ֥ם וּפִשְׁתֶּ֖ם כְּעֶגְלֵ֥י מַרְבֵּֽק׃
...
זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים׃
הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְהוָ֔ה הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא׃
וְהֵשִׁ֤יב לֵב־אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל־אֲבוֹתָ֑ם פֶּן־אָב֕וֹא וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם׃
[מלאכי, פרק ג', בדילוגים]
ההפטרה אותה נקראה השבת מביאה את המילים האחרונות המועברות ישירות מהקב"ה לפני אלפי שנות ההפסקה בתקשורת הנבואית הישירה. מסר אחרון. השכינה כאילו לוקחת צעד אחד לאחור ועל האדם לקחת צעד אחד קדימה. ויבואו ימים "בוערים כתנור". ימים קשים. גם אם בסופו של דבר הרשעים יישרפו מהאש הזאת, גם הצדיקים ייפגעו. אבל יש גם מרפא. חום השמש השורף, התהליכים הלא פשוטים העוברים על העולם בכלל ועל עם ישראל בפרט, יכולים גם להביא מרפא.
לאדם יש כוח גדול מאוד "לקבוע אלוהים", כביכול להכריח את האלוהים להביא ברכה. "במה קבענוך?" אתם שואלים? "המעשר והתרומה". היכולת להסתכל על עושר הדעות שלי, על עושר היכולות שלי ועל העושר הכלכלי שלי ולתת ממנו לאחרים, היא היכולת כביכול (או לא כביכול) להכריח את הקב"ה לתת לנו "ברכה עד בלי די".
הקב"ה נותן לנו גם רמז נוסף לפני היציאה הגדולה לגלות וסיומה של תקופת הנבואה. תהיו אליהו הנביא. תהיו בעלי יכולת "להשיב לב אבות על בנים". תהיו מסוגלים לקבל גם את הבן החמישי שלא יושב על שולחן ליל הסדר, שנראה לנו שהוא כל כך "מהמחנה השני" עד שאין לו מקום איתנו. וכשנפתח את הדלת לאליהו הנביא בכבוד הראוי לו ונראה את הבן החמישי איתו, את זה שעד עכשיו ממש לא יכולנו לסבול, נפנה את המבט מאליהו הנביא אל אחינו השונה ואליו נכוון את המילים "ברוך הבא".
שבת שלום וחג שמח,
איתן.
