חיי שרה תשפ"ד

 בס"ד

רוח של תשובה. במובן הקלאסי, ה'פשוט'. ציציות [דרישה בסיסית לפקודה להכנס לעזה], תפילין, תהלים, ספרי תורה. לאלו שעם כיפה או חצאית ולהרבה מאלה שבלי. רוח של חזרה בתשובה, אמתית, שיבה אל הטבעיות של האדם המוסרי, שיודע, אחרי שהוסרו (עוד) מסכים, מהו טוב ומהו רע. מי אויב ומי אוהב. מה עושה המחלוקת, מה טיבו של השלום ועם מי עושים שלום.

המחסומים הוסרו באכזריות. התחושה הפנימית שלי, חייב להודות, והיא כואבת ומבישה עד מאוד, שכנראה משהו אחר, קטלני פחות, לא היה עושה את האפקט הזה. אכזבה עצמית גדולה. כאב כמו שברמה האישית נפלת, אכזבת בגדול, רק בחזקת 1,000. באמת לא יכולתי להתנהל אחרת?? חשבת שעמדת מול קושי של הר גבוה, עד שהבנת שיכולת, בקלות, לדלג מעליו, מעל התאווה והגאווה. זו ההגדרה של הגיהנום.

רוח של תשובה. להוולד מחדש. אני כבר לא אותו אדם, אנחנו כבר לא אותו עם. הזדמנות גדולה. נוכל לדלג על חלק משלבי הייסורים, על הצעדים הקטנים. נדלק ברק, אור גדול שמאיר את המציאות שלנו, שצובע אותה בצבעים ברורים, של כחול, לבן וזית. הזדמנות גדולה. האפשרות לשים בבת אחת בצד את המניעות, את ההרגלים, את הדפקטים, שחזרה בתשובה פנימית והדרגתית הייתה, אולי, עושה במשך שנים. חשבנו ואולי עדיין חושבים שעשינו רק מעשים קטנים של טוב, שהיה קל, מסתבר שטיפסנו על הרים, ההגדרה של גן עדן.

מה יהיה בנושא הזה אחרי המלחמה? שאלת השאלות. נמשיך לאכול יחד או נאכל אחד את השני? חזרה על דפוסי התנהגות היא תופעה פסיכולוגית ידועה ומוכרת. אנחנו חוזרים על דפוסים ידועים ומוכרים, בין אם במודע ובין אם לא. תכתבו "דפוסי התנהגות" בגוגל ותקבלו שלל עצות ומרכזי טיפול לשינוי דפוסים בעיתיים ומעכבים. הצד השווה שלהם, שזה אפשרי. כבר עכשיו, לא אחרי המלחמה. לשאול מה אני / מגזרי / החברה שלי תרמו למה שהיה כאן קודם ועוד נמצא מתחת לשטח, איך אני מבין את זה כבר עכשיו, משנה כבר עכשיו, לא רק בגלל פחד המלחמה והאויבים מבחוץ. כדי שהתשובה תהיה שלמה, אני חייב לחפש את נקודות האמת. איפה טעיתי, על מה הייתי צריך, אולי, להלחם יותר, ובעיקר, כך נראה לי, לחשוב למה ולמי היה לי קשה להסתכל בעיניים ולהגיד שלום.

אני חושב שקיבלנו כאן 'ברק' גדול, מאיר באור יקרות. קיבלנו את האפשרות לדלג כמה קומות בבת אחת, הזדמנות לקבע ולהגיע ל'תשובה העליונה' [ראו בהמשך]. לראות, בבת אחת ובאופן בהיר, איך בתוך החושך סולם מוצב ארצה, ראשו מגיע השמיימה ומלאכי האלוהים שעלו אליו בסערת אש מהארץ מסמנים לנו את הדרך בה ב"ה נעלה כולנו.

שבת שלום,

איתן.

התשובה השכלית … שכבר באה למדרגה העליונה, אשר לא רק צער גופני או נפשי ורוחני, ולא רק השפעת המסורת והקבלה… כי-אם הכרה ברורה, הבאה מהשקפת העולם והחיים השלמה, אשר עלתה למעלתה ... תשובה זו, הכלולה מהקודמות, היא מלאה כבר אור אין קץ, היא באה להפך את החטאים כולם לזכיות, מכל השגיאות היא מוציאה למודים נשגבים, ומכל ההשפלות עליות נהדרות. זאת היא התשובה שעיני כל אליה נשואות. שהיא מוכרחת לבא ושסופה לבא [אורות התשובה, א'].

… [התשובה] הפתאומית באה מתוך איזה ברק רוחני הנכנס בנשמה, בפעם אחת מכיר הוא את הרע ואת הכעור של החטא ונהפך לאיש אחר, וכבר מרגיש הוא בקרבו השתנות גמורה לטובה. תשובה זו באה על ידי איזו הופעה של סגולה פנימית, על ידי איזו השפעה נשמתית גדולה, שראוי לחפש את נתיבותיה בעמקי תעלומה.

וישנה תשובה הדרגית, לא בריקה הבריקה בקרבו להתהפך מן העומק של הרע אל הטוב, אלא מרגיש הוא שצריך להיות הולך ומטיב דרכיו וארחות חייו, רצונו, הלך מחשבותיו. ובמהלכו זה הולך הוא וכובש לאט לאט את דרכי היושר, מתקן את המדות, מטיב את המעשים, מלמד את עצמו איך להתכשר יותר ויותר, עד שהוא בא למעלה רמה של זכוך ותקון.

התשובה העליונה באה מהברקה של הטוב הכללי, של הטוב האלהי השורה בעולמות כולם, אור חי העולמים. נשמת כל האצילית מצטיירת לפנינו בהודה וקדושתה, כמה שהלב יכול לספוג. והלא באמת הכל הוא טוב וישר כל כך, והיושר והטוב שבנו הלא הוא בא מהתאמתנו אל הכל, ואיך אפשר להיות קרוע מן הכל, פרור משונה, מופרד כאבק דק שכלא נחשב. ומתוך הכרה זו, שהיא הכרה אלהית באמת, באה תשובה בחיי הפרט ובחיי הכלל [פרק ב'].

בתחילת פרק א' של 'אורות התשובה' מדבר הרב קוק על סוגי התשובה השונים. את המדרגות הראשונות שבתחילת הפרק לא הבאתי, אך המדרגה שבנויה על כולן, ה'תשובה השכלית' בנויה על הכרה שכלית אחרי שעברה תהליך הדרגתי של צער, של כאב, של פחד. היא המדרגה הגבוהה וגם היציבה של התשובה. היא כבר לא תלויה בלחץ חיצוני, אלא, בהכרה פנימית.

מבחינת משך הזמן שלוקח להגיע לתשובה, הרב מבדיל בין תשובה הדרגתית לפתאומית. אני חושב שאנחנו חווים עכשיו את אותה 'תשובה פתאומית', את אותו ה'ברק' שבלילה חשוך ומעונן, מאיר בבת אחת את הכל באור בהיר. בבת אחת, אבל לזמן קצר. ואת הזמן הזה, שהכל נראה בו בהיר, חייבים לנצל כדי לעבוד. לקבל מההארה הזאת את הכח לתשובה ההדרגתית, לעמול ולעלות מדרגה, מדרגה, לאפיין את שטח הקרב ואת האויב שבתוכי ולהכניע אותו במלחמה איטית ועקשת. בית, בית, מנהרה מנהרה…