בס"ד
פרשת שמות תשע"ח
גיליון ה-100!!
גיליון ה-100! בשבילי זה מרגש מאוד. מרגש אותי לכתוב כל שבוע ומרגש שאתם קוראים. תודה!
אני כאזרח פשוט לא מבין הרבה בפוליטיקה. לא מקומית ובטח לא עולמית. גם בביטחון הידע שלי מוגבל ובטח שאני לא רב פוסק. אז איך בעצם אני יכול להכריע, אפילו בתוך עצמי, כשאני שומע רבנים, פוליטיקאים מנוסים, אנשי צבא מעוטרים ובלי סוף עיתונאים המדברים על נושאים שברומו של עולם? במיוחד בנושא כה רגיש כמו עונש מוות למחבלים??
זה יגרום להרתעה או דווקא יעורר טרור? ההצעה עלתה לדיון רק משיקולים פוליטיים של קולות מצביעים, או שבאמת יש בכנסת ובממשלה אנשים שמוכנים ללכת עם זה עד הסוף? הלכתית זה נכון ואפשרי? האדם ששומע את כל הממל הזה ואת כל האנשים המומחים יכול להיות בעל דעה נחרצת, אך לא מבוססת או להיות נבוך מבלי יכולת להחליט.
אבל כן. יש מוצא. אמנם אי אפשר להיות מומחה בכל תחום. למעט תחום אחד. המוסר. המוסר הוא המצפן של הטוב והרע. וכל אדם חייב ללמוד אותו ולכוונן אותו והוא צריך להיות הבסיס שלו לקבלת ההחלטות. אחרי שקיבלת את ההחלטה המוסרית, רק אז צריכים להוסיף את השיקולים האחרים ולקבל את ההחלטה המעשית. לצערי, השיח הזה של המוסר קיים באופן מאוד קטן ומוגבל בשיח הציבורי, בטח זה שאנחנו צורכים מהתקשורת. עונש מוות למחבלים? החזרת שטחים? פיטורי עובדים? שביתה? קודם כל נקבל החלטה מוסרית בנושא ואחר כך החלטה מעשית. לדעתי, ההחלטה המוסרית תהיה בהסכמה רחבה מאוד ולכן הוויכוח הפרקטי שיבוא אחריה יהיה משני ופחות "עצבני". כל עוד לא מפרידים בין שני הדברים נראה כאילו השני לא מסכים איתי גם מבחינה מוסרית ולכן הוויכוח הלגיטימי הופך לעימות שיכול גם להוביל לשנאה.
האם למסור שטחים תמורת שלום? שאלת הוויכוח הקלאסית. אם קודם כל נצא מתוך בירור הסוגיה המוסרית של קיום מדינה יהודית בארץ ישראל, כל השאר יהיה ויכוח שבסיסו הוא אחר לגמרי. כך גם בסוגיית עונש המוות למחבלים. שכל אחד יברר קודם את העמדה המוסרית שלו בנושא ומתוך זה יחשוב, יתייעץ או יאמין לגורמי מקצוע מה כדאי לעשות באופן מעשי.
דעתי היא שכל מחבל המנסה לפגוע בישראלי (כל ישראלי) מתחייב בנפשו ויש לשאוף לפגוע בו תוך כדי ביצוע המעשה. במידה ונתפס רק לאחר מעשה או נוטרל לצורך בירור מודיעיני הרי שיש לגזור עליו עונש מוות בבית משפט. עם זאת, את עונש המוות לא לקיים בפועל. אם כך - למה עונש המוות? דבר ראשון כדי להדגיש את העמדה המוסרית והערכית שלנו (להבדיל, התורה גוזרת עונש מוות על מחלל שבת, למרות שאין כל כוונה שאכן הוא יומת בפועל). דבר שני, לקבוע כי מי שנדון לעונש מוות תנאי הכליאה שלו יהיו שונים מאוד לרעה משאר האסירים ולא יוכל להשתחרר לעולם, גם במסגרת חילופי שבויים. אני חושב שאין לבצע את עונש המוות מפני שאנחנו כעם עוד לא מוכנים לזה ואין לזה מספיק הסכמה רחבה. לא משיקולים של ביטחון או פוליטיקה בינלאומית. פשוט כי חשובה לי אחדות העם. ולכן, יש להתאחד כמה שיותר סביב הסכמה מוסרית ולאחרי לחשוב גם על ההשלכה של ענישה קשה למחבלים אלה. אחר כך אפשר עוד להתווכח על שאר הפרטים.
{י} וַיִּגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֨הוּ֙ לְבַת-פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי-לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן-הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ: {יא} וַיְהִ֣י | בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל-אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ-עִבְרִ֖י מֵֽאֶחָֽיו: {יב} וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת-הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל: {יג} וַיֵּצֵא֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וְהִנֵּ֛ה שְׁנֵֽי-אֲנָשִׁ֥ים עִבְרִ֖ים נִצִּ֑ים וַיֹּ֨אמֶר֙ לָֽרָשָׁ֔ע לָ֥מָּה תַכֶּ֖ה רֵעֶֽךָ:{יד} וַ֠יֹּ֠אמֶר מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַֽלְהָרְגֵ֨נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּֽאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת-הַמִּצְרִ֑י וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע הַדָּבָֽר: {טו} וַיִּשְׁמַ֤ע פַּרְעֹה֙ אֶת-הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ לַֽהֲרֹ֣ג אֶת-מֹשֶׁ֑ה וַיִּבְרַ֤ח מֹשֶׁה֙ מִפְּנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ-מִדְיָ֖ן וַיֵּ֥שֶׁב עַל-הַבְּאֵֽר
נסיך הכתר משה, המיועד למלוכה, יוצא יום אחד לראות את אחיו בסבלותם. בלשון המקרא סבל הוא מטלה שיש לעשות. ועל כן נשאלת השאלה מי הם אחיו של הנסיך שנולד לאם עבריה, אך גדל והתחנך במיטב המסורת המצרית? האם הוא יוצא לראות את אחיו שבונים פירמידות או דווקא לוודא שאכן המצרים מעבידים כמו שצריך את העברים בבנייה? נראה לכם פשוט שהתשובה היא העברים?
אכן כך מפרש הרמב"ן: "כי הגידו לו אשר הוא יהודי, והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו. והנה נסתכל בסבלותם ועמלם ולא יכול לסבול ולכן הרג המצרי המכה הנלחץ"
לעומת זאת מפרש הראב"ע: "המצרים, כי בארמון המלך היה"
אם כך, מסביר הרב שרקי, משה הלך לברר מי הם אחיו. משה הלך לברר את זהותו הלא ברורה. מצרי? עברי? מהו הכלי שבעזרתו משה יוכל להחליט מי הוא?
והנה ביום הראשון הוא נתקל בתופעה של איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. אם כן, מחליט משה, העברים הם אחי. מדוע? כי המצרים אינם מתנהגים באופן מוסרי.
אבל, ביום השני, כאשר הוא רואה עוולה מוסרית נוספת, הוא בא להתערב, אך מגלה כי גם העברים לא מתנהגים באופן מוסרי. אם כן, גם הם לא אחי. אז מי אני שואל משה? ובלא תשובה הוא בורח למדין, עם מצאצאי אברהם אבינו כדי לנסות ולבנות את זהותו מחדש והו מתיישב על הבאר להקים עם חדש כמו יעקב אבינו שנים רבות קודם.
ומכאן מתחיל הבירור, במעמד הסנה ובעשרת המכות כדי לבחון מי אינו מוסרי באופן עצמותי ומי ההתנהגות שלו אמנם בעייתית, אך מטבעו, אינו כזה. אומר לו הקב"ה בעודו במדין "ראה ראיתי את עוני עמי אשר במצרים" העם שלי אינו מדין, אלא, עם ישראל. הם אכן נמצאים עכשיו בשפל אבל זה רק כי "וירעו אותנו המצרים ויענונו.." - מפרש הרב קוק על הגדה של פסח, כי "וירעו" משמעו שהמצרים עשו אותנו רעים.
אם כן, אנחנו מגלים כי מעבר לתכונות האבות שעברו לעם ישראל, הקריטריון הבסיסי להיות עם קודם הוא הקריטריון המוסרי, שאר הבירורים, כבר יגיעו אחר כך…
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה