בס"ד
קנאה היא תוצר לוואי של עשייה. משהו תמיד יפריע למישהו. אלא, אם לא תעשה. אז, זה לא יפריע לאף אחד. אולי להורים שלך. לעצמך. לקיומך. הקנאה לא מגיעה רק בעקבות מחלוקת עקרונית על מה שעשית, ריבוי דיעות זה אפילו מבורך. ריבוי דעות, ויכוח, אפילו לוהט, מכריחים אותך להתחדד, לדייק, לשאול שאלות קשות גם את עצמך ולהעמיד את הדעות והרעיונות שלך בביקורת חיצונית ופנימית.
קנאה (קנאה ב… ולא קנאה ל…).
קנאה היא רגש המתעורר אצל אדם… בשל הצלחתו של פרט אחר ובשל תחושת נחיתות יחסית לפרט זה. זהו רגש המתעורר באדם כאשר לזולתו יש דבר מה שהמקנא סבור שמגיע לו או נלקח ממנו (ויקיפדיה).
קנאה היא אחד הרגשות הקשים לנשיאה ולטענתו של הפסיכולוג דניאל גולדמן- מבוססת על רגשות בסיסיים יותר של פחד, כעס ועצב. מידה מסוימת של קנאה באחרים עשויה לדרבן אותנו להתקדמות ולעשייה, אך צידה השני הוא רגשות מכאיבים כתסכול, רגשי נחיתות ועוינות, והתנהגויות אשר עשויות לפגוע בנו או באחרים (מובא באתר 'בטיפולנט').
קנאה היא רגש חברתי מורכב, שמטרתו המרכזית היא שמירה על הישרדותנו. הקנאה, על ידי יצירת רגשות שליליים חזקים, עוזרת לנו להגן על מה שאנו מרגישים ששייך לנו ולעבוד קשה יותר עבור התקדמות אישית. עם זאת, דווקא בגלל שהקנאה היא רגש כה משמעותי עבורנו, היא עלולה גם לצאת משליטה ואף לפגוע בנו… (אתר 'חיבורים' להתמודדות עם חרדה).
אם כך, הקנאה, היא לא שכלית, אלא, רגש פרימיטיבי, קדמון וחזק שנוצר באבולוצית השרדות של הפרט בקבוצה. וכדרכם של רגשות חזקים היא לא מבחינה בין טוב לרע. זה לא שאין לה סיבה, אותה תחושה שזה היה שלי, שזה מגיע לי והנה נלקח ממני, ועוד על ידי מי, אותו צעיר / מושחת / שתלטן / הוסיפו תארים נוספים, או בקיצור, מישהו שהוא לא אני, או לא מקבוצת ההשתייכות שלי.
איך אפשר להתמודד עם קנאה? עם רגש כל כך חזק וקדמון? בקישור האחרון שהבאתי למעלה מוצעות כמה דרכים להתמודדות של המקנא עם הקנאה שבו, כאשר המשותף לדרכים אלו היא ההכרה בקנאה וגיוסה לכיוונים חיוביים. אבל, איך יכול מי שמקנאים בו להתמודד איתה? איך אתה יכול להסביר את עצמך מול מי שמלא קנאה המביאה אותו לידי פחד, שנאה ושטנה כלפייך?
אז קודם כל להמשיך לעשות. במחויבות. באחריות. בצניעות. אי אפשר להפסיק עשייה שאתה מאמין בה, רק בגלל שמקנאים בך. ומעבר לזה, אני חושב, שאין דרך אחרת מלבד להסביר, לחנך, לגייס, לשתף. אם הבסיס לקנאה, היא התחושה של אדם שהוא נמצא מחוץ למעגל, צריך לראות איך מכניסים אותו פנימה, מאפשרים לו שייכות ומקום, ומכאן, זו כבר הבחירה שלו…
במעגל הלאומי אנו חווים בימים אלה, קנאה וקנאות עזה סביב מה שמכונה 'המהפיכה המשפטית'. עצם הביטוי הזה, מעיד על קנאה של אנשים שחושבים שנלקח מהם משהו, בעוד, שהאמת ההיסטורית היא שמה שמנסים לעשות עכשיו הוא תיקון הנעשה על ידי 64 חברי כנסת נבחרים למהפיכה שעשה אדם אחד שגייס כמה חברים קרובים. כל השאלות החכמות (איך ישפיע על כלכלה? על הכרה בעולם?...) של אנשי התקשורת המופנים לאותם 64 המייצגים מיליונים, לא נשאלו ולו פעם אחת, כלפי אהרון ברק וחבריו. אבל, רגע, כבר אמרנו שזה לא שכלי. נלקח מהם משהו. על זה הרעש. נלקחה ההגמוניה. השליטה המוחלטת. בזה צריך קודם כל להכיר. על זה ההפגנות.
ועכשיו לאיך להיות חכמים ולשמור על כל ישראל אחים. המשימה היא איך, מצד אחד, ממשיכים להביא לשיפור המדינה כפי שרוב העם רוצה, ומצד שני משתפים, עד כמה שניתן, את מי שבאמת רוצה להיות חלק. אני מקווה שנדע להתעלות מעל פוליטיקת הזהויות. שנדע לקבל החלטות מושכלות. השינוי יגיע מלמטה, הפוליטיקאים מסתכלים עלינו.
עולמו של הפרט. שעושה. שלא מחפש לנוח. שיש לו מטרה. שמוכן גם להפגע בדרך. מטעויות שבוודאי יעשה. מרגע אחד של טעות בשיקול הדעת. לוקח אחריות. ומולו, קנאה. על שהלך בדרך שהמקנא פוחד ללכת, אך רואה בה את דרכו שלו. לא להפסיק ללכת בה. להסיר מהלב את פצעי מבטי הקנאה. לנסות ולקרב גם את המקנא - החלק הקשה שבדרך.
וכסה כו' עין הארץ ולא יוכל לראות. כ' רש"י לא יוכל הרואה לראות כו'. אבל יש לפרש כי המכה כסה עין הארציות והגשמיות שלא יוכל זה העין הרע להשגיח על פנימיות הארץ. וע"ז חרה לבלק ובלעם דכ' עם יצא ממצרים כו' כסה כו' עין הארץ כו' [שפת אמת, בא, תרל"ה]:
'ולא יוכל לראות את הארץ'. מי לא יוכל לראות? רש"י מסביר את פשוטו של מקרא ומדגים בכמה מקומות איך התורה מדלגת על מילים ברורות. מי לא יוכל לראות? הרואה. אדם שיסתכל לשמיים לא יוכל לראות אותם בגלל מכת הארבה.
ה'שפת אמת' מציע דרש. 'לא יוכל לראות' במובן של לא יאפשר לראות. הנושא של הפסוק הוא הארבה ולא האדם. הארבה, אותה מכה אלוהית של ריבוי, לא מאפשרת לראות את הארץ. ודווקא מאפשרת ראייה פנימית יותר. היא מסתירה את המכשול לראות את האמת במציאות, מכשול הגשמיות, חיים של כורח ההשרדות בלבד. שים רגע את הארציות בצד, תנוח מהם ותראה עולם רוחני ופנימי עשיר.
מכת הארבה היא עוד דרך של הקב"ה להראות את הייחוד של עם ישראל, במטרה לשכנע את פרעה לשחרר את העם, זו לא שבירה באלימות (לפירוט שלבי השכנוע - אתר הרב שרקי). המטרה של המכות היא 'יציאת מצרים'. הצטרפות של מצרים לאותו שינוי רוחני. נכון, יש כאן חילופי שלטון והגמוניה. לא עוד שליטה של האמפריה המצרית ושליטה - אלוהיה בעולם הרוחני, אלא, היא עוברת לעם ישראל.
פרעה, בסופו של דבר, אחרי מכת בכורות, השתכנע ושילח את העם. אם היה בוחר גם לגייס את מצרים למהלך ומשתתף בגאולה היה מביא לסיום ההסטוריה ולתקופת משיח, אך הוא בחר, בכוחות אחרונים, לגייס את הקנאה למעשה שאולי נראה חזקים מול חלשים, אבל אחרי לקח המכות, מדובר בעצם בהתאבדות הנובעת מקנאה, רק לא להיות חלק.
בעקבותיו ממשיכים בלק ובלעם, קוסם ונביא, לקנא בישראל. באותה התכונה שהתגלתה במכת הארבה, הסרת הכיסוי מעל הגשמיות של העולם ויציקה של תוכן פנימי. מכה המסמנת את סיום ההגמוניה, השליטה שלהם בעולם הרוחני - אלילי. גם הם בוחרים לא להצטרף לשינוי ולגייס את כוחותיהם לקנאה שורפת שפגעה בעם ישראל ופגעה, בסופו של דבר, גם בהם.
3,000 שנה אנחנו נאבקים בקנאה הזאת המהווה את הבסיס של האנטישמיות (אל תחפשו סיבות של הגיון). ועַם הנצח, לצערנו הרב, לא מפחד מדרך ארוכה וממשיך לפעול גם אל מול הקנאה השורפת, עם המשמעויות הנוראות ביותר של המילה הזאת. בדור הגאולה, בדור שקמה מדינה חזקה, חייבים להתייחס גם אל שורשיה של הקנאה, להמשיך בדרך, עם הרצון והמחשבה לסיים את מעגל הקנאה ולמצוא את הדרך לגייס שותפים.
גם אתה, זה שעושה, נכון, מקנאים בך. תמשיך. תשתדל גם לפייס.
שבת שלום,
איתן.
