בס"ד
פרשת לך לך תשע"ח
הלכנו והלכנו והלכנו. ובדרך כל כך היינו בהוויה של ללכת יחד, עד שכל תחושות האזהרה הושתקו ורק שיחת טלפון והשאלה "אתה בטוח שזה המסלול?" הביאה אותי לבדיקה והבנה שטעינו בדרך... כך טיילנו אתמול לזוויתן להתפלל על הגשם וכמעט (אם נגזים) שהגענו להתפלל בכנרת, אם כי למען האמת, מצב הכנרת מזמן תפילה.. גם שבוע הבא נלך יחד בטיול השנתי. טיול שבשבילי הוא אחד משיאי ההליכה המשותפת בעבודה. זה הזמן שבו הולכים, לא רצים, זה הזמן שהמטרה המרכזית היא ההליכה עצמה ולא ההגעה ליעד. הליכה – תהליך - בשבילי היא מצב של התבוננות המאפשרת גילוי. אני הולך מהמקום שלי, יוצא ממנו, ואם אפקח את העיניים ואעשה את המאמץ מצידי – יבואו גילויים חדשים, כי כדי לגלות ולהתקדם, חייבים לפתוח פתח למשהו שייכנס. ואם מדובר בהליכה שהיא משותפת הרי שהאפשרות גדולה יותר ואף כפולה מאחר ואני יכול להתבונן ולהשיג גילויים גם על מי שאני הולך איתו. גילויים שאם לא אלך איתו במשותף לא אוכל להכיר ואולי מתוך זה אתבונן ואכיר טוב יותר גם את עצמי. והליכה משותפת למען מטרה, למען אידאל, היא לדעתי ההליכה השלמה ביותר.
הליכה משותפת יכולה להתקיים במישורים רבים ומגוונים וכאשר המרחק גדול האפשרויות הטכנולוגיות הקיימות היום מאפשרות לגשר על הפער הזה ולו במעט. אני מזמין אתכם ללכת הליכות משמעותיות, להפוך את החיים להליכה. חפשו את אלו שאתם רוצים ללכת איתם . אל תירתעו ללכת עם מי שאתם פחות מכירים, תהיו פתוחים לגילויים – והם יגיעו.
"לך לך אל הארץ... ועל זה נאמר זכרתי לך חסד נעורייך ואם כי הפירוש על בני ישראל נוכל לפרשו גם על אברהם אבינו שהוא בעל החסד והוא התחלת שורש בני ישראל... והליכה זו בהתחלה קודם הראיה והשגה. זו מקובלת לפניו יותר מכל ההשגות שזכו בני ישראל אחר כך בקבלת תורה ומשכן..." (שפת אמת, לך לך, תר"מ).
"התהלך לפני והיה תמים...והוא בחינת הגוף והנשמה שמקודם צריכין לתקן הגוף להיות כלי לקבל אור הנשמה... והוא עיקר עבודת האדם שהנשמה תאיר בגוף..." (שפת אמת, לך לך תרס"א).
אברהם אבינו קיבל ציווי ללכת ואברהם אבינו גם התהלך מעצמו באופן יזום (חז"ל משווים אותו לנח שהיה זקוק לתמיכה כדי ללכת). אפשר לומר שעיסוקו הגדול של אברהם היה ללכת, מה שהוא גם עשה באופן מילולי. אברהם עוד מהיותו ילד הלך. התבונן. הסתקרן. לא פחד לצאת כנגד כולם. הוא הכין את עצמו לקבל. ואחרי שעשה עצמו כלי, התגלה אליו הקב"ה. ההליכה, ההתאמצות, ההכנה נתפשים לפעמים כאמצעי בלבד בעולם והעיקר המטרה – הצלחת או לא הצלחת. אבל השפת אמת מלמד אותנו שאחת הזכויות הגדולות עליהם מדבר הנביא הוא דווקא ההליכה במדבר. 40 שנה של סיבובים כשהיעד עוד רחוק. על עצם ההליכה הזאת הקב"ה אומר שהיא חסד. אברהם הלך גם אל הגויים לחפש שמה את הטוב, אברהם היה פתוח לקלוט כל טוב או אפילו פוטנציאל של טוב בכדי להפנים אליו ולהעלות אותו.
בעבודת החינוך, במיוחד בשלבי התיכון והבגרות, המתח בין המאמץ לבין ההישגים עולה. אני שמח שמערכת החינוך בכלל ואנחנו בפרט מעלים את ההליכה קומה אחת עקרונית כלפי מעלה ומחשיבים ומחשבים אותה באופן משמעותי יותר. גם ללמד את התלמידות ללכת וגם להעריך אותן על הדרך שהן יודעות לעשות.
יאללה אני הולך...
שבת שלום,
איתן
