בס"ד
נשא תשע"ח
ההיסטריה (חלק א') מאחורינו. לאלה (לשמחתם) שאינם בעניינים, אתמול התקיימה הבגרות במתמטיקה. במה זכתה המתמטיקה להילה כה נוראה ונשגבה? ליוצרת היסטריה רבתי עד כדי לחץ, דמעות והשקעה אין סופית בפתרון תרגילים ללא תכלית?
ועוד מפתיע, שהמתמטיקה תופסת מקום מרכזי גם בבתי הספר הדתיים! יותר מתנ"ך, תושב"ע או שיעורי חינוך!! איך אנחנו מאפשרים למקצוע הכל כך סיזיפי, לא אהוב והרבה פעמים גם לא מובן להשתלט ככה על השיח הבית ספרי, על השיח מול הילדים (מכיתה א' אנחנו שואלים על שיעורי בית בחשבון…) ועל השיח בחברה בכלל. מדוע, ישאלו ה"דתיים", שר החינוך שלראשו כיפה מקדם תכניות במתמטיקה יותר מאשר תכניות בתנ"ך?? (אני לא בטוח שזה מדויק, אבל זו הנראות). גם בחברה ה"חילונית" שואלים מדוע מקדמים כך את המתמטיקה ופחות את מקצועות הרוח האחרים. [עד כאן אני מניח שעולה אנחת הסכמה מהקוראים, עם פלשבקים מהעבר…].
נכון, יש כאלה שהמתמטיקה "עושה להם את זה". נכון, שבמתמטיקה רואים הצלחה (או כישלון) באופן מיידי, מה שיכול לתת חווית הצלחה מידית, נכון שיש עמל, אבל עד כדי כך?? אולי רק בגלל שההצלחה במתמטיקה נחשבת כמדד לשכר יותר גבוה? אז על זה אנחנו שמים דגש? הצלחה חומרית?? ועולם הבא, איפה?
אני חושב שהתשובה יוצאת דווקא מתוך השאלה האחרונה. התרגלנו לשאול על העולם הבא. התרגלנו לחשוב כי זו התכלית. אבל, לפחות פעמיים ביום, בקריאת שמע, אנחנו קוראים כי השכר על שמירת המצוות הוא דווקא העולם הזה. גשם, פרנסה, ילדים, בריאות ונצחון על האויבים. עולם הבא לא מוזכר בפירוש בתורה ולו פעם אחת ואנחנו - עדיין מדברים על העולם הבא. הדיבור של כלל הציבור על העולם הבא התחיל בגלות וזה אחד מהסימפטומים המרכזיים שלה. עם מנותק מארצו לא יכול לראות את הטוב בעולם הזה, לא יכול לראות את ההופעה של הקב"ה. חקלאי מימי העבר לא חשב ולא התפלל על העולם הבא, אלא, על הצלחה בעולם הזה שמשמעה השראת השכינה בעם.
דור הגאולה. הגיעה הזמן לדבר יותר במושגים האלה. הגיעה הזמן לפרוץ אל המקומות האלה. אל העשייה בחקלאות, בתעשייה, במדע, במחקר, באקדמיה. לראות בעיניים את השראת השכינה ולהביא אותה בידיים.
בשביל זה צריך [גם] להצליח במתמטיקה.
שיעורים עשיתם???
שאלת העולם הבא בתורה והשכר המוזכר דווקא בעולם הזה העסיקה את חכמי ישראל. הרמב"ם והמהר"ל נוקטים בגישה דומה האומרת כי העיקר היא החכמה ודעת ה' ואת זה אי אפשר להשיג כאשר האדם חולה, עני או נרדף ועל כן התורה מבטיחה לנו הצלה מאלו כדי שנוכל לעסוק בחכמה. לעומתם, רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי מסביר כי זה שהקב"ה בעליונים זה פשוט, אך החידוש באמונה המונותאיסטית הוא דווקא הימצאותו בתחתונים ולכן העולם הזה הוא העיקר. בין אלו ובין אלו מסכימים שהעולם הבא הוא עניין פרטי לעומת העולם הזה שהוא כלל ישראלי.
ומתוך הפרשה (ברכת כהנים) הבאתי את הספורנו ושימו לב לסדר הברכה:
יבָרֶכְךָ. בְּעשֶׁר וּנְכָסִים, שֶׁ'אִם אֵין קֶמַח אֵין תּורָה
וְיִשְׁמְרֶךָ. מִן הַגַּזְלָנִים
יָאֵר. יְגַלֶּה עֵינֶיךָ בְּאור פָּנָיו לְהַבִּיט נִפְלָאות מִתּורָתו וּמִמַּעֲשָיו, אַחַר שֶׁתַּשִּׂיג צְרָכֶיךָ בְּבִרְכָּתו
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ. לְחַיֵּי עולָם, כְּעִנְיַן "כִּי עִמְּךָ מְקור חַיִּים בְּאורְךָ נִרְאֶה אור" (תהלים לו, י), וּכְאָמְרָם 'צַדִּיקִים יושְׁבִים וְעַטְרותֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם, וּמִתְעַנְּגִים מִזִּיו שְׁכִינָה' (ברכות יז, א).
וְיָשֵם לְךָ שָׁלום. מְנוּחַת שָׁלום שֶׁהוּא הַנִּצְחִיּוּת, בְּלִי תַּעֲרובֶת ענֶשׁ, הָרָאוּי לְכָל שָׁלֵם לְחַיֵּי עולָם.
שבת שלום,
איתן