בס"ד
(כותב לא ידוע, מתוך קבוצת וואצאפ "דיווחי הברזל - מרסקים את האויב" - רק תוכן מעצים).
גם אני חיכיתי, שתרד יד מהשמיים. אבני אלגביש של אש וקרח. שמגיע לנו. שהגיע הזמן. שאם התגובה לפירוד הייתה אסון גדול ומראות שואה, אז קץ ההיסטוריה, שקראנו עליו בהפטרה רק שבוע לפני שהחיים השתנו, חייב להגיע. כאן. ועכשיו. ושכולם כבר יראו, מספיק לנסות ולהסביר (ודי עם ספקות אמונה…). וכל יום שעבר, התבררו עוד ועוד מימדי הזוועות. אז, הנה, עכשיו, זה חייב להגיע. וכל יום שעבר התבררו מעשי הגבורה, התגלו הניסים, הרימה ראש האחדות. אז, הנה, עכשיו, זה חייב להגיע.
ואני הרי מאמין הפוך. מלמד הפוך. מנסה לשכנע שאנחנו צריכים לפעול, לתפקד כמשיח. מלמד לעשות, מנסה לעשות. למידה פעילה, עבודה עצמית, אתן מסוגלות, חשוב שתעלו על זה לבד. ילד חייב להתקדם בעצמו, לחוות קצת תסכול כשאתה מכוון לו גבוה, עצמאות, קוממיות. מורה יכול מאוד להגביל, לדכא, הורה יכול לחסום. אבל, עם כל זה, עין אחת נותרה מביטה לשמיים. אולי, בכל זאת, תגלה לנו קצת? אני באמת מאמין כי אתה הוא הנותן כוח לעשות חיל, אבל, אולי, קצת עזרה עם פירוטכניקה? משהו קטן אבל מרשים? אנחנו מבטיחים אחר כך לעשות בעצמנו, בקבוצות הטרוגניות, את שיעורי הבית בחשבון נפש, את העבודה במוּדעוּת להיסטוריה ולהצליח במבחן באזרחות. אז, משהו קטן??
שבת שלום,
איתן.
ב"ה כבר כתבתי בשם מו"ז ז"ל עמ"ש ויצר לו הגם שהבטיחו הקב"ה רק יעקב רצה להיות נושע מצד התפלה שבזה יש שייכות לאדם בזו הישועה לא מצד הבטחת הנס ע"ש. ויש להוסיף על זה כי באמת אם הבטיחו הקב"ה. למה הביאו אותו מן השמים להיות עשו רודף אחריו. רק באמת זה תוספות חיבה יתירה. דאיתא לעושה נפלאות גדולות לבדו שאין בעל הנס מכיר בניסו וזה כל"ח [כי לעולם חסדו] שחסד ה' מלאה הארץ בנסים ונפלאות תמיד שאין ברי' מכיר בזה. אבל בחי' הרחמים הוא להיות בצרה. ושע"י מעשיו ירחם עליו הקב"ה. שזהו בחי' התורה כדאיתא כ"ו כל"ח על כ"ו דורות שקודם התורה שהי' רק בחסד. אבל התורה מלמדת דעת לאדם שירחם עליו השי"ת כמ"ש בן יגע בתורה מתמלא עליו רחמים וזהו שורש יעקב אע"ה הקול קול יעקב. תורה ותפלה. שע"י קול תורה מרחמין עליו לקבל תפלתו [שפת אמת, וישלח, תרס"ה]:
שוב, ה'שפת אמת' מלמד אותנו לחשוב הפוך. "בחינת הרחמים הוא להיות בצרה". היינו, אולי קוראים לאירוע של צרה, בחינת בגרות, הכוונה, עונש לפעמים, אבל "רחמים"? איך מרחמים על אדם על ידי שגורמים לו להיות בצרה?
אומר ה'שפת אמת', רחמים זה לא מה שאתה חושב. זו לא פעולה אקטיבית של הקב"ה בעוד שאתה לא עושה כלום, חסר ישע, כמו ההבנה בשפה היום יומית שלנו. "שעל ידי מעשיו ירחם עליו…" רחמים הם שילוב של חסד ואמת. קצת ממה שמגיע לך והרווחת, קצת דחיפה מלמעלה. "שזהו בחינת התורה". זאת אומרת שזו הדרך הנכונה. כן, הקב"ה יכול לעשות ניסים ונפלאות, אבל, מסתבר שטבע האדם לא להכיר בהם, דרך הצרה, דרך האתגר, מתאפשר לאדם לגדול, להרוויח את קיומו וגם, להכיר בנס.
תורה ותפילה. עיסוק בתורה, בלימוד, בעשייה. תורה היא, בסופו של דבר, הפעולה בעולם, לימוד המביא לידי מעשה. תפילה היא הבקשה לשפע מלמעלה. אומר ה'שפת אמת' כי על ידי קול תורה, המעשים, המאמץ, היגיעה, שומעין את קול התפילה, המאפשרת לך גם להמשיך ולעסוק באותה תורה ולקבל, שוב את התפילה…
למה דרך צרה כזאת? למה ככה? אי אפשר היה לקבל צרה קטנה יותר?
בחירה חופשית. תוצאות המעשים. שלנו. של האויב.
וחשבון גדול, שמולו שתיקה…
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה