בס"ד
תחום מרתק הוא איך (המקצוע של) ההורה משפיע על ילדיו. בן של פרמדיק, למשל, יתקשה לקבל יחס רציני לחתך שטחי ביד :) … ה"איך" זו שאלה מעניינת ללא ספק, אך העובדה כי להורה ישנה השפעה גדולה על ילדיו היא ברורה (עובדה שיש בה כדי להעצים ולהפחיד כאחת). לגנטיקה יש מקום חשוב ולכאורה המקום הברור ביותר. הגנים של הילד, הקובעים את התפתחותו הגופנית, ההתפתחות המוחית וההתפתחות הרגשית, הם שילוב המידע הגנטי שהגיע מהוריו. תינוק נולד וכולם מתפעלים מאיך שהוא יפה (בדרך כלל דווקא קצת מעוך) וחמוד (זה בטוח) ואיך האף דומה לאבא והשפתיים לאמא (ולא נשכח את מקומם של האוזניים שדומים לאוזניו של הסבא…).
הדמיון החיצוני, הדמיון ההתנהגותי והחיים בבית משותף גורמים למשברי זהות אצל הילדים ולא אחת גם אצל ההורים. האם אני באמת אני, או איזה עותק של ההורים שלי, מה המקום שלי בקביעת דרך החיים שלי ובכלל, האם יש לי בחירה במי שאני ובמה שקורה לי. הקונפליקטים האלה מתעצמים עם גיל הנעורים, בו ננערים מהרצון להיות תלויים בהורים מצד אחד, ומצד שני, הכבלים הפיזיים, הרגשיים ואותו הדמיון קושרים את הנער והנערה אל הוריהם וכאילו מקבעים אותם לקרקע בעוד הם רוצים לעוף.
גם להורים הגיל הזה מהווה צומת לא פשוט. כמו שהילד מתרגל להיות תלוי בהוריו, כך ההורים מתרגלים להוות את הבסיס לסיפוק צרכיהם הפיזיים והרגשיים של ילדיהם ולהחליט בשבילם מתוך מקום של לראות את טובתם. שנים רבות הם שמו, לא אחת, את הצרכים שלהם והעמידו בראש את צרכיהם של הילדים. והנה, הגיע גיל הנעורים והרצון של ההורים, בדיוק כמו של ילדיהם, לאפשר להם לגדל כנפיים משלהם ולעוף לגובה, יחד עם החשש ממעוף לא מווסת והסכנות הכרוכות בו (הרי אנחנו, ההורים, באמת יודעים על נבכי העולם וסכנותיו טוב יותר).
הצורך בהשתייכות ודמיון. הצורך בנפרדות. אני חושב שכדי לצלוח את גידול הילדים וההורים, במיוחד בגיל ההתבגרות, צריכים קודם להכיר, ההורים וילדיהם, בכך ששני צרכים אלו קיימים. להכיר בכך שצריך לתת לשני הצרכים האלו מקום. ההכרה הזאת היא תנאי בסיס לפתיחה. האמנות הגדולה תהיה לשלב ולאזן בין שתיהן.
...ואיתא בספרים כי יראה הבא מכח אהבה היא יראה של אמת. וז"ש יצחק בן אברהם וכ' רש"י עדות יש שאברהם הוליד כו'. פי' זה היראה שבא מכח אהבה היא מבוררת בלי תערובות שקר. ופי' יראה הנ"ל הוא שיהי' יראה לאדם פן ינתק מדביקות אהבתו להש"י והוא אהבת אמת [שפת אמת, תולדות, תרל"ד]
אין כמו פרשת תולדות לספר לנו על הורות, גידול ילדים והתמודדות עם גיל הנערות. הפרשה פותחת בכפילות עניין הקשר בין אברהם ליצחק. יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק. מביא רש"י את דברי חז"ל על הדמיון הרב שהיה בין אברהם ליצחק. ומעשה אבות סימן לבנים וגם ליצחק אשה עקרה, וגם לו שני בנים וגם מהם ייבחר אחד וגם הוא, יצחק, יגיע בעקבות הרעב לגרר, והסתבכות עם אבימלך ובארות… מדרש אחר (בראשית רבה, ס"ה, ט') מתאר את בקשתו של אברהם להיראות זקן, על מנת להיראות שונה מבנו. לא ניתן להבחין בין אב לבן, טוען אברהם על פי המדרש, והקב"ה נותן לו מראה של זקן. המראה הוא המפגש הראשוני שלנו עם האדם בדרך כלל (בעולם הוירטואלי של היום אולי פחות) ויש לו מרכיב חזק ביחס בין בני אדם. אברהם מבין את הצורך ב"שיבוט הגנטי" שעשה הקב"ה כדי שליצני הדור לא יוכלו לטעון כי יצחק אינו בנו, אך הוא מבקש שניתן יהיה להבדיל ביניהם, לתת לכל אחד להיות אחר. כן, בסופו של דבר נראה שיצחק בוחר ללכת בדרכו של אביו במובנים רבים, אבל עם האישיות שלו, עם מידת הדין שלו. מבלי לנתק את מידת הדין שלו ממידת האהבה של אביו ולהוסיף קומה נוספת, שהגיע מהאישיות שלו בעולם. [ואולי יש כאן פתח לדיון על שיבוט גנטי בימינו].
ילדיו של יצחק, גם הם, כך נראה, לוקחים את בסיס המידות של אביהם וסבם ומוסיפים את הנדבך האישי שלהם שמתפרץ ומתברר עם נערותם. השאלה שמטרידה בקריאת הפרשה היא אהבתו של יצחק לעשיו. כולם רואים לאן עשיו גדל. יצחק לא? האם באמת הצליח עשיו לשטות בו עם ההתפלספות של "כיצד מעשרין את התבן והמלח"? ייתכן. אך, אפשר לומר גם שיצחק הכיר בדיוק מי הוא עשיו ודווקא בגלל זה השקיע בו יותר אהבה. דווקא עשיו, שדומה לו מאוד מבחינת כוח הדין, אך מתרחק משמירת המסורת, דווקא לו מראה יצחק אהבה. לא קשה היה לאהוב את יעקב הילד הטוב מהתלמוד תורה. יצחק מבין שרק עם כוח האהבה הוא יוכל להשאיר את עשיו קשור למשפחה. אפשר להסתכל על דרכו של עשיו ולחשוב שיצחק נכשל בחינוך. אך דווקא בעת כעסו הגדול ביותר של עשיו, ברצונו להרוג את יעקב, דווקא אז הוא מראה את הקשר למשפחה. הוא מונע מעצמו לרצוח בגלל הקשר ליצחק ולמסורת ("יקרבו ימי אבל אבי") ולקשר עם יעקב ("...יעקב אחי"). שתילת הקשר הזה של יצחק בתוך עשיו תשפיע באופן מהותי על קשרי עשיו - יעקב בהמשך חייהם, ובקשר נצרות - יהדות שעשיו ויעקב הם דמויות המפתח של הזהות שלהם. לא תמיד זה היה קל, בלשון המעטה, אבל את הבסיס להיפוך הקשר לקשר של אחווה שיתקן את העולם, אנחנו רואים כבר בימינו אלה.
שבת שלום,
איתן
