בס"ד
שתי שיחות שמעתי אתמול. משתיהן התחזקתי. התחזקתי בעצמי. התחזקתי בדרכי. גם נמלאתי יראה. יראת רוממות למקום בו אני נמצא, בו אני פועל. השתלב בה גם חוט של פחד, שמא לא אדייק, שמא לא אעשה ככל יכולתי, שמא לא אספיק. נמלאתי גם אהבה. למי שסביבי. למה שסביבי. על כל פשעים תכסה אהבה, תכסה אולי גם את פשעיי. עם שתיהן אכנס ליום המלכות והדין.
אתחיל דווקא מהשנייה. בוחרים רב ברמת מגשימים. שלושה רבנים מציגים את תורתם ועמדתם בהלכות יחיד וציבור. אתמול היה זה הרב הראל לוי. או בתואר השני המכובד שהוא מחזיק, תלמיד המחזור הראשון שלימדתי כמורה, אי אז בישיבה התיכונית חספין. מעבר למחשבות על הגיל, העדות שלו על לימוד משמעותי ועל זכרון החוויות, מצד אחד מחממות אל הלב ומוסיפות אהבה לדבר, מצד שני, היראה מגודל התפקיד, מדיני הנפשות שבו.
הוא גם דיבר על סימני החג. על משמעותם כְּמֵסָמְנֵי מטרה, כמין צעד קטן ראשון וסמלי לכל מה שאני רוצה שיהיה. לכל מה שאני מתכוון לעשות כדי שיהיה. גם על זה באו לי מחשבות חינוך. על סימנים שאני רוצה להניח על שולחן הנפש שלי בראש השנה הזה, על הסימנים שאני רוצה לחלק, סימנים שיהיו האות להתחיל כבר את הצעד הראשון, שגם אם הוא קטן, הוא לפעמים קשה, הוא חוצה גבול שאחריו יכול להיות כבר קל יותר להתקדם.
השיחה הראשונה של אתמול הייתה 'פצצה' של ממש. פודקאסט של ד"ר מיכל פרינס, מקימה של מרכז לחינוך מיני וחיי אישות בחברה הדתית והחרדית ומוריה תעסן - מיכאלי, אשת תורה והלכה ממדרשת 'מדראישה'. השיחה עסקה בנושא שבוער, אני מעריך, בכל זוג דתי נשוי, השבעה נקיים, שיחה, שלדעתי, כל שמיניסטית צריכה לשמוע. לא אדבר על הנושא עצמו בפורום הזה ופה גם לא אשלח קישור. כי מעבר לתוכן, ה'פיצוץ', מבחינתי, היה, זיקוק של כוח נשי, של דיבור הלכתי ברמה גבוהה על ידי נשים.
זה לא הפתיע אותי בעצם העובדה שזה קיים, לא הייתה לי 'התגלות'. שוב, זה עורר אצלי, את האחריות להגדלת ה'תופעה' ובעיקר את ההופעה של נשים היודעות את עומקה של ההלכה והמחשבה היהודית. כחברה וכעם אנחנו זקוקים לזה כל כך. הן יותר מחמישים אחוז מהאוכלוסייה, הן עיקר הבית היהודי והחינוך היהודי (מנכ"ליות בשפה עדכנית). קולן המיוחד שופך מים מחיי נפש על התורה, מחייה את המציאות. ואל מול השיחה המרוממת הזאת, אני נתקל במציאות של הסללה מגדרית, של בורות גדולה הנובעת מחוסר מתן הזדמנות. זו לא רק הבורות. זה המקום לתורה בנפש. כמה אני שומע את 'אני לא אוהבת תנ"ך'. או משנה. או מחשבת. מה עשינו להן?? צריך הרבה תשובה על הדבר הזה. הרבה לעשות. קודם כל לתת מקום, לשנות את סימן האי שוויון לשוויון. ובעיקר לפעול ולשלוח את טובי מלמדות ומלמדי התורה ללימוד הבנות. זה לא מספיק לעבור קורס אחד בתנ"ך בתואר ראשון, או לבוא עם ידע מהאולפנה. צריך מומחיות ומומחים. על מה שכבר (יחסית) ברור לנו שצריך לעשות בלימודי המדעים והמתמטיקה, צריך לעשות לימוד של 'קל וחומר' גדול ללימוד התורה.
כ הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים, שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים--שִׁתִי לִבֵּךְ, לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הלכתי (הָלָכְתְּ); שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, שֻׁבִי אֶל-עָרַיִךְ אֵלֶּה. כא עַד-מָתַי תִּתְחַמָּקִין, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה: כִּי-בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ, נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר (ירמיהו, ל"א).
ירמיהו משרטט את החזרה בתשובה לעתיד לבוא. הכוח ה'נקבי', המקבל, הכללי של העם, כבר לא מסתפק ב'חיזור', בגאולה, הבאה מלמעלה למטה. הוא משתמש ב'בריאה' חדשה של הקב"ה, השמורה לעת הגאולה. התעוררות מלמטה למעלה. הכוח הנקבי של העם, זה בלי המרכאות, גם הוא קם בעת הגאולה, כמעט רק בכוחות עצמו, להיות המסובב, המשפיע. מי שעיניו בראשו רואה נבואה מתגשמת, נשאר לנו רק להיות חלק מזה.
העדותי בכם כו' פירש"י ז"ל כלום שינו שמים וארץ מידתם כו'. ולכאורה מאי ראי' מהם שאין להם בחירה. אך עכ"פ מובן כי מדרך הטבע להיות נמשך כל דבר אחר הש"י וציויו. א"כ וודאי לא נגרע האדם מזה רק שניתן לו בחירה יצ"ט ויצה"ר. ואם לא יגבור הרע על הטוב ממילא מצד עצמו ימשך אחר הטוב ככל הנבראים. ומזה מובן ולך ה' החסד כו' תשלם לאיש כמעשהו. וקשה מה החסד כדכ' בגמ'. אך גם מי שעושה טוב הוא מהש"י ורק שהוא נקי ולא נמשך אחר היצה"ר ממילא נתעורר הפנימיות שנתן הש"י באדם לטוב כנ"ל. וא"כ הכל רק חסד הש"י:
וזה התירוץ האמיתי על קושית הרמב"ם איך שייך מ"ע ואהבת וכדומה דברים התלוין בלב. אך כי נטבע האהבה להשי"ת בלב כל איש ישראל. אך ורק צריך האדם שלא להתדבק בתאוות למשוך אהבה לרע שעי"ז נסתר נקודה האמיתית. ובשמרו את עצמו יתמשך ממילא אחר הש"י בכל לבו ונפשו כנ"ל [שפת אמת, נצבים, תרל"א]:
תלמדו מהשמים והארץ איך הם מתנהגים יפה. זה כמו להגיד לילד בכיתה להיות בשקט כמו השטיח. אין להם בחירה, מקשה ה'שפת אמת', מה אפשר ללמוד מה'התנהגות' שלהם? אלא, שהם מעידים על הבריאה כולה. ללא הבדל. הכל נברא בטוב. להכל, ללא יוצא מן הכלל, יש טבע להיות נמשך אל הטוב, אל דבר ה'.
לשמיים ולארץ אין בחירה ולכן הם לא עושים רע ובאופן טבעי הם מתפקדים באופן מיטבי. זו המשימה. זו התשובה. תאפשר לטוב שבך לצאת. תסיר מסכים. כדי שתראה כמה אהבה יש בך. תסיר גם את המסכים מהעיניים שלך כדי לראות מבעד למסכים של האחר. שם יש טוב, בדיוק כמו שיש בך.
שבת שלום ושנה טובה ומתוקה,
איתן.
