בס"ד
ירח מלא של אב. אחרי האֶבֶל וזכרו. קיץ. ים. פירות. הבשלה של הכי מתוק שיש. כל האפשרויות פתוחות, יש לי, גם אני יכול, ציפייה לעתיד.
אחרי שכתבתי "ירח מלא של אב", זרקתי את המילים שעלו לי, מבלי לכתוב במפורש את המילה "אהבה". מבלי להזכיר את החג שחל היום. ניסיתי לגשת אל המילה הזאת מסביב. כי איך אפשר להגדיר (נסו בעצמכם). מי שגילה אותה כבר מבין. אוהבים צעירים, למשל, מסתכלים על העולם מלמעלה, מגחכים בהתנשאות על מי שלא נמצא איתם בהוויה.
יש לאהבה פנים רבות. יש לה דרך אחת. מי שהולך בה מבין. מי שעושה באהבה או לא עושה בכלל, מרגיש איך הוא נדחף לפעול, מרגיש שהוא לא יכול אחרת. גם כשהוא נראה אידיוט הממשיך לצעוד באיזו דרך שלא ברורה לסביבה. גם כשהוא נתקל בה באבנים שפוצעות. הוא לא צריך תשובה שתגיע בסוף הדרך. הדרך היא התשובה.
בחן את עצמך. על איזו דרך אתה?
מ"ש רש"י ז"ל הירא כשמטריחו יותר מדאי מניחו והולך. וקשה הלא ירא. ואיך מניחו. ולפי שכל אנושי נראה שיותר נשמר האדם ע"י היראה. הגם כי לא באנו לאהבה שלימה ואיך יכול להעיד על זה. מכל מקום אפשר לפרש ברש"י שכשמטריח האדם בתפלותיו ובקשותיו להש"י. כשעובדו מאהבה עושה לו כל רצונו. אבל ביראה מניחו כו' כנ"ל [שפת אמת, ואתחנן, תרל"ד]:
בתחילת הפסקה שלא הבאתי כאן, מתמודד ה'שפת אמת' עם השאלה - כיצד אפשר לצוות את האדם לאהוב ("ואהבת את ה' אלוהיך"). תשובתו בקצרה, שהציווי הוא לגלות את מה שכבר קיים ולכן לא נדרש מהאדם להרגיש מה שלא קיים בו.
בפסקה הזאת, מקשה ה'שפת אמת', על פירושו של רש"י על אותו הפסוק (דברים ו'). בהבנה הפשוטה ברש"י, האוהב נשאר עם האהוב כל הזמן גם כשקשה, לעומת הירא שעוזב כשקצת יש לו טורח מהקשר הזה. ולכאורה, שואל ה'שפת אמת', ההיגיון אומר הפוך. זה שמפחד, לא יעזוב, הרי הפחד הוא דבר חזק ומאיים שיכול להחזיק גם את הלא - מאמין.
ככה נדמה לנו, ככה אומר לנו השכל האנושי, עונה ה'שפת אמת'. רק נדמה לנו שהיראה חזקה יותר. אבל המציאות היא כמו רש"י. האהבה מנצחת. היראה אולי מחזיקה בהתחלה, אבל אפילו הפחד הגדול לא עומד לאורך זמן כשיש קושי. כשהאהבה שלמה, היא תחזיק תמיד.
שרידותו של עם ישראל. סגנונות של חזרה בתשובה. עמידה בפני לחצים והתמכרויות. שלמות המשפחה והבית. חברוּת…. תחשבו על אלה. האם רש"י וה'שפת אמת' צודקים?
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה