בס"ד
ערב יום הכיפורים / זלדה
בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים
הִפְלַגְנוּ
מִנִּסְיוֹנוֹת שֶׁתַּמּוּ אֶל נִסְיוֹנוֹת שֶׁהֵחֵלּוּ.
עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה לָנוּ
רֵאשִׁית הַזְּמַן.
מבקש כי ערב יום הכיפורים יהיה לי ראשית הזמן. לחיצה על כפתור ה'ריסטרט' (שהרי ידוע כי זאת פעולת הטכנאי שפותרת את רוב הבעיות במחשב).
מבקש כי עיצומו של יום הכיפורים יהיה לי הווה. התבוננות נוקבת עד לפרטי הפרטים. של המעשים, של המחשבות, התאוות, הנפילות. להתבונן היטב. בחמלה, בסליחה.
מבקש כי מוצאי יום הכיפורים יהיה לי עתיד. עסוק. בונה. דפנות גמישות, סגורות - פתוחות. סכך רענן של אמונה. זה באמת אני. אני יכול. להשתפר. להשתנות.
מבקש שאוכל לראות את עצמי, משפחתי, תלמידיי, חבריי, עמי. במבט מאמין יותר. להגיע עם קצת שכחה למה שהיה. למה שהחשבתי כאמת. לתוויות שהצמדתי. כמו על בגד. איך לדעתי, הוא צריך לעבור ניקוי, ממה הוא עשוי, מה מחירו.
להגיע לכל מפגש אנושי, רענן, ראשוני, סקרן, צנוע, פחות בטוח בעצמי, בטוח בעצמי שאני יכול לפעול בו משהו. עם כל חוסר הידיעה, עם כל הקילומטראז' שעליי, שוב ושוב, אל ראשית הזמן.
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
בפסוק ויאמר אסתירה פני כו' אראה מה אחריתם. וצריך פירוש כי מי בא להלחם עמו יתברך שיאמר אראה [?]. אבל, יתכן לפרש הכל לשבחן של ישראל, שהרי נקראת שירה. וזו השירה עדות כי בנ"י ישארו לעולם להיות חלק ה' ונחלתו. אבל בנ"י צריכין לתקן כל הדרכים כענין שאמרו הפוך בה והפוך בה. ויש דורות שהקדושה נגלה בהם פנים בפנים. אבל יש דור תהפוכות שנראין רע אבל אין תוכן כברן [כחיצוניות] ועתידין לחזור למוטב. וז"ש [וזה שכתוב] לא אמון בם. וזה אראה מה אחריתם דכתיב טוב אחרית דבר מראשיתו. ושירה ראשונה הייתה ראשיתן של בנ"י ושירה זו היא אחריתן. וע"י החטא ניטל מהם בחינת פנים בפנים ואסתירה פני והתחיל בחי' אחרית. וזרוק חוטרא אאוירא אעיקרו קאים [זרוק מקל באוויר, הוא ייפול על בסיסו] [שפת אמת, האזינו, תרנ"ה]:
ישנה מחלוקת כלפי מי פונה שירת האזינו. כלפי ישראל, או, כלפי האומות. כך או כך, מלשון הפסוק נראה כאילו לקב"ה יש ספק מה יקרה באחרית אחרי תקופת הסתר הפנים. מבלי להכנס לעומק שאלת הבחירה והידיעה (לכאורה ניתן להסביר שהקב"ה אכן לא 'מעוניין' לדעת ומשאיר לנו את הבחירה), מבחינת ה'שפת אמת' זו קושיה, לא רק בהקשר של עצם הידיעה, אלא, על עצם הספק בתוצאת ה'התמודדות' מול הקב"ה.
אני מבין מתוך דברי ה'שפת אמת', שאין שם סימן שאלה, אלא, קביעה. הקב"ה אומר 'אראה מה אחריתם'. אראה במובן של 'אני יודע'. מאמין באחרית הטובה. התפוח לא נופל רחוק מהעץ, או, במקור בארמית, מקל תמיד ייפול על בסיסו. ואני מכיר את העץ, מכיר את הבסיס. ולכן אני יודע מה ההתחלה, ומזה גם יודע מה תהיה האחרית. איך הם יגיעו לאחרית, איזו דרך הם יעברו? זאת כבר הבחירה שלהם (ועם הנצח, לצערנו הרב, לא מפחד מדרך ארוכה).
הם שרים עכשיו, הם ישירו בעתיד. שירה טובה וגדולה מזאת. ראשית זמן שמתחדשת לאחרית זמן נפלאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה