בס"ד
אני זוכה, בלי מרכאות, שהן אומרות לי שהן לא רוצות ללמוד. בכלל. בטח לא את הנושא הזה. בטוח שלא בצורה הזאת. את מי מעניין המדע? למה עוד פעם במחשבים?? (ואתן, אלו שכן אוהבות ללמוד ונהנות, גם אתן בסדר גמור, כן?). אני זוכה, כי הן מרשות לעצמן לומר לי את זה מבלי להסתיר. אני זוכה, כי כל תקשורת היא פתח, כל שיתוף הוא הזדמנות, גם התנגדות.
זה לא בא בקלות. כמעט לאף אחד. לקום בבוקר. ללמוד. לעבוד. להתמיד בשגרה. בטח ובטח לעשות שינוי. הכל כל כך מתנגד. הגוף, ההרגלים, פחדים לא מודעים, קושי לבחור, קושי לקבל את מי שאני, תחושה שאני לבד, שאין לי תמיכה. לחזור לישון. להוריד ראש. המחברת נשארת ריקה, אין רישומים על הלב, לא נצרבת התודעה.
ולנו, מולם, יש 'שוט'. הבגרות. ההטבות, האישורים. יש להם תלות במה שנעשה, במה שנחליט. אנחנו יכולים להשתמש בו באופן עדין, או, באופן קצת פחות, אבל הוא קיים. וגם למולו, הם מתנגדים. וגם לנו, יש כבר רצון לא להשתמש בשוט הזה. מאידיאל, מפחדים וקונפליקטים שאנחנו סוחבים עלינו, גם אנחנו, לא רוצים. מדמיינים, איך הכל יילך חלק, איך רק נוביל, נתווה כיוון, ההתנגדויות ייפלו וכל השאר יזרום מעצמו.
"מה שקל לנו זו השליחות שלנו, מה שקשה לנו, זה התיקון שלנו".
משפט העצמה שרץ ברשת בשם האר"י הקדוש (ולכן סביר שהוא לא בדיוק אמר אותו..:). אפשר לנתח את המשפט הזה בכל מיני דרכים, אבל, ההבנה הפשוטה והברורה שלנפש של כל אחד יש נטיות ויש התנגדויות. ולא משנה מהי בכלל 'שליחות', או, מהו בכלל 'תיקון', אנחנו ומי שבאחריותנו, נמצאים בעולם מורכב, שיש בו דרישות ויש בו אינסוף לחצים, אבל גם הנאה, עוצמה ותמיכה.
נברר, נעזור לברר, איך לתת למה שקל לנבוע. נתפעל מהשליחות, מהכישרונות. נעזור, גם אם זה פחות נעים להם ולנו, לתקן, לשבור מחסומים וחסכים. לא לפחד, להעמיד דרישות, ללחוץ לחיצות, חיכוכים. ייצא מזה שמן טוב, תדליקו בו אור.
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
במדרש זית רענן כו'. כמי שיש בזית ב' מיני שמנים. זך ושמן היוצא ע"י טחינה. כמו כן יש בבנ"י ב' מיני שמנים. ואיתא זית אגורי ששמנו אגור בתוכו. וכזה יש מצד כללות בנ"י. וכל פרט. כי מה שהוא בתוך כלל בני ישראל נמצא בו שמן זך. ובפרטות צריך כל א' לייגע עצמו להוציא מן הכח אל הפועל אותו שמן שהוא מעורב תוך פסולת. וצריך יגיעות רבות לבררו להיות נמשך אחר הפתילה [...] וכל היסורים שעוברין על בנ"י הם להוציא השמן הנ"ל. כמ"ש במד' באין האומות כו' ומקיפין כו'. ועכ"פ צריכין לראות שבכח היסורים יתברר אותו השמן [...] [שפת אמת, תצוה, תרנ"א].
יש שמן שיוצא מהזית, כמעט בלי קושי. לחיצה קטנה. שמן זית זך, רק הוא כשר למנורה. אור עליון, כמעט ללא התערבות אדם. ויש שמן, שכדי להוציא אותו מהזית, צריך לכתוש. צריך לשבור. צריך למעוך. נקנה בייסורים. זה השמן שכשר למנחות. לקורבן. לתהליך. להבאה של האדם. לשמחות, לכפרה, לתיקון בעיות.
'וצריך יגיעות הרבה', אומר ה'שפת אמת'. תהליכים הרבה. בירור הרבה. הקרבה הרבה. והכל מתחיל מתוך נקודת ההנחה, שבתוך הגרעין הקשה והיבש, מסתתר שמן טהור.
