בס"ד
מי היה מאמין, אבל, חלפו כמעט 4 שנים. אז הגיע הזמן. בחירות. אתה, האזרח הממוצע, אילו מחשבות ורגשות עולות בך, כשאתה שומע את המילה 'בחירות'?
תקווה, הזדמנות, שינוי, בחירה, חרדה, מיאוס, ניצוץ בעיניים, בחילה קשה… לא יודע מהי ההרגשה הרווחת בציבור לגבי הבחירות לכנסת הבאה, אני רק מתאר לעצמי (וגם ממש מקווה), שיש חשש גדול מהתקופה שלפניהן, תקופת של (העלייה ב) מאבק, לכלוך, הוצאת כל תותחי הזבל האפשריים, כדי לקדם. לקדם מה? אג'נדה? ערכים? הלוואי. כבר לא יודע. נראה לי כי בלא מעט מקרים, תגובות הפוליטיקאים אוטומטיות. נדמה כי הכלב של פבלוב מציג יותר בחירה ושההתנהגות שלו פחות צפויה מהתגובות האוטומטיות של הרוצים לשלוט כאן, של המבטיחים הבטחות ששבענו מהם.
אגב, איך אתה עם בחירות? איך את עם הצורך להחליט בעצמך? מקדמים בברכה? כמה שיותר? מחפשים דמות שתחליט בשבילכם? לאורך השנים, אני מרגיש, שאני איזה שהוא 'נציג' של הבחירה החופשית. שצריך לשווק אותה לנוער, שמצד אחד מתקשר את זה שהוא רוצה לעשות 'מה שבא לי', מצד שני, יש איזו הדיפה של הבחירה החופשית בחיי היום יום, שהיא, כך נדמה להם, איזה שהוא אירוע אוטופי שאולי יקרה 'כשנהיה גדולים'. מצאתי את עצמי, לאורך השנים, באופן פרדוקסלי, מנסה לשכנע באמיתות שלה, במציאות שלה, בזה שכל אחד קובע, באמת ממש, עכשיו, את גורלו.
עם או בלי קשר, חוזר למנהיגים ולערימות הזבל שהולכות להצטבר כאן בכמויות גדולות. ולקרוא חדשות ומריבות כשעוד חייל נפל, כשעוד חייל נפצע קשה (וכשאתה מכיר את המעגלים, זה לוחץ חזק..). ולרצות לזעוק עליהם, איך אפשר לריב כל כך הרבה על דברים שאתם, 80% מכם, בסך הכל כמעט באותה דיעה!! עכשיו???
אז, אלו המנהיגים שאחראים למצב? אלו, בעיקר, כך אני מאמין, אנחנו. רובם של המנהיגים לא נוהגים. רובם חיים על כמות הלייקים שאנחנו מסמנים להם בדרך כזאת או אחרת. כניסה חטופה לפייסבוק אחרי תקופה ונמלטתי ב'צרחות'. אלו אנחנו, אלו הבחירות שלנו ממש. לעומת כל זועקי הד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה והחוששים לה משני המחנות, היא כאן ובגדול.
האם מהלכים קטנים של כל אחד 'אל תשתפו זבל' ישפיעו, האם דווקא מפלגת על חדשה ומאחדת (הרבעון הרביעי יקפצו למים העכורים)? לא יודע. אבל, ברור לי לחלוטין, שבדיוק כמו מול הנוער, זה שלנו ואנחנו יכולים לעשות כל מה שבא לנו!
שבת שלום, בשורות טובות, ורפואה שלמה לשחר בן לאה בתוך שאר פצועי צה"ל וחולי ישראל,
איתן.
כל נשיא בהם. מהם הול"ל [הווא לי למימר - היה לו לומר]. גם היו נשיאים אחרים נחשון וחביריו. אך יש נשיאים מלבר ונשיאים מלגאו וכאן היו צריכין לשלוח אנשים להיות מעשיהם כמעשה כלל ישראל ממש וז"ש כל נשיא בהם כנ"ל [שפת אמת, שלח, תרל"ה]:
שאלה מתחום הדקדוק מביאה את ה'שפת אמת' להבחין בין שני סוגי מנהיגים. מנהיגים מלבר (מבחוץ) ומנהיגים מלגאו (מבפנים). בקריאה ראשונה, נראה כי בוודאי מנהיגי החוץ הם הפחות טובים, אנשים בעלי פחות עוצמה, מנותקים כאלה, לעומת מנהיגי הפנים, החזקים יותר, המחוברים, אלו שמכירים את העם. וכך, מנהיגי החוץ, שמבחינה אישית יכולים להיות גדולים יותר, נדחים מפני מנהיגי הפנים.
וכך היה במדבר, נשיאים כדוגמת נחשון, שמסר את הנפש לשם הגאולה, שקפץ ראשון למים, אדם נעלה משכמו ומעלה. ודווקא לו, קורא ה'שפת אמת', מנהיג של חוץ. לעומתם עשרת המרגלים היו מתוך 'מנהיגי הפנים', 'שמעשיהם כמעשה כלל ישראל ממש', לשליחות שהיא של כל האומה, דרוש 'כל נשיא בהם' ולא 'כל נשיא מהם'.
אני מזדהה מאוד עם הניתוח של ה'שפת אמת', על מי הוא המנהיג הנצרך לעם, את מי צריך לשלוח למשימה. לא תמיד, גודל האישיות היא הקובעת, אלא, דווקא החיבור לעם. יחד עם זאת, בהינתן התוצאה של השליחות הזאת, אני תוהה עד כמה המרגלים אשמים. הם אומנם הוציאו לפועל את החטא, אך, כנראה, הם ייצגו את העם נאמנה, מנהיגי פנים שידעו את מי הם מייצגים. 'אתם בכיתם בכייה של חינם, אני אקבע לכם בכייה לדורות'. אתם בכיתם, אתם, אל תתלו באשמת המנהיג.
אולי, אם נפסיק 'לבכות', יישלחו המנהיגים שלא מוציאים דיבה…
