בס"ד
"אסור לשכוח שיש אפליה כלפי הבדואים" צייץ סגן השר לביטחון פנים (!), אלון שוסטר, אחרי הפיגוע הקשה השבוע בבאר שבע תוך שהוא מתחרה עם השר (!) שלו, עומר בר לב, על התגובה ההזויה ביותר אחרי שזה האחרון צייץ כי "נביא את האחראי לפיגוע לדין", כאשר ב"ה אותו "אחראי" שחרר אותנו מנוכחותו בעולם הזה. אותו עומר בר לב שבחר ל"שוחח" עם תת מזכירת המדינה האמריקנית על "אלימות המתנחלים הגורמת למתח באזור".
התגובות של השניים מעידות על שבר עמוק ומתמשך ביכולת של המערב בכלל וגורמים בישראל בפרט להבדיל בין טוב לרע. אפשר לראות את זה בכל מהדורת חדשות וכמעט בכל סרט הוליוודי. נכון, התמונה תמיד "מורכבת", אפשר, וצריך, להתייחס לנקודות מבט שונות, להיבטים שונים, "להסתכל על התמונה המלאה", על ה"שטחים האפורים", על בני האדם שבכל צד וכן הלאה. ועם כל זה, לא לאבד את הבריאות הנפשית הבסיסית של ההבדלה הפשוטה בין מה שטוב, שרוצה להוסיף חיים, לבין מה שרע, המקדם את ההרס והמוות, את השתלטנות והדיכוי.
לבריאות הנפשית הזאת מגיעים מאיזון של ניתוח שכלי פילוסופי עם תחושות בטן טבעיות ופשוטות שלא זקוקות לשום הסברים. לפילוסוף המשתמש בשכלו יש תמיד ספק. גם כאשר הוא, בסופו של דבר, מקבל הכרעה, עצם ההוא אמינא להחליט הפוך, כבר שמה אצלו בנפש את המקום להזדהות עם הצד שכנגד. לעומת הפילוסוף, "איש הרוח", לאדם ה"פשוט" הדברים נראים פשוטים ומוחלטים יותר. ברור לו לחלוטין מי האיש הרע בסיפור ושצריך להלחם בכל הכוח. אנשי הרוח עלולים לאבד את יכולת ההבדלה ובסופו של דבר אפילו נכנעים לאנשים שהם רואים אותם כמנהיגים חזקים בעלי עמדה מגובשת, כמו שקרה לאנשי רוח רבים מול היטלר. תגובותיו של האיש "מהשוק" יכולות להוביל, מצד שני, לפאשיזם ועל כן הפריה הדדית, קשר בין אנשים שונים עם מנוע פנימי שונה חשובה והכרחית.
על כל אחד לסגל לעצמו את החשיבה הדיאלקטית הזאת. לפתח את הכלי השכלי, ללמוד תורה, מדע ופילוסופיה מבלי לאבד את הכלי הפנימי, הרגשי, ההכרתי. את הוודאות הטבעית של היכולת להבדיל בין טוב לרע. חובה עלינו להקשיב לרבנים ומנהיגים, להביט על מה שקורה סביבנו מבלי לאבד מול כל אלו, לא את היכולת לנתח וגם לבקר את מה שאנחנו רואים ושומעים ומבלי לאבד את מה שאומר לנו הלב.
בפסוק זאת החיה אשר תאכלו [...] הענין הוא כי ע"י חטא אדם נתערב טוב ורע. ובנ"י במצרים התחילו לברר זה התערובות. וגאולת מצרים לא היה בנפשות בנ"י בלבד. אבל כפי הבירור בנפשותינו כן נתברר בכלל הבריאה. ולכן נבדלו המינים טהורים מן הטמאים. ולכן תלהו הכתוב ביצ"מ המעלה אתכם כו'. ולכן איתא במד' המינים טמאים נגד הד' מלכיות. פי' שבהיותינו עוד בגלות הוא הסימן שיש עוד התערובות שצריך בירור. ולכן איתא כי עוד יחזיר מין טמא להיות טהור כמ"ש ואבדיל אתכם מן העמים לשון הוה ודרשו חז"ל בורר וחוזר ובורר ע"ש [שפת אמת, שמיני, תרמ"ח]:
הביס המפורסם והמשפיע ביותר בעולם. לפני 5,782 שנה נאכל פרי עץ הדעת. עולם האמת התערבב עם הטוב והרע. נבראו הנרטיבים. נבראה תורת היחסות של הדיעות. נברא המשפט "כן, אבל…". נבראה האמירה המחלישה, גם אם אמיתית, "בכל טוב, יש רע, בכל רע יש מן הטוב". היחסיות הזאת, חוסר האמת המוחלטת, הביאה את העולם העתיק לברבריות קשה בתחומי העבודה זרה, גילוי העריות ושפיכות הדמים, כאשר, לא פעם, שלושת החטאים האלו התכנסו יחד.
במצרים, בירת העולם העתיק, התערבבו הקידמה האנושית, הטכנולוגיה והמִמְשל עם הברבריות. בית עבדים. תרבות של עבדות שאין אחד שיכול לצאת ממנה. "כי כולנו עבדים של מישהו..". עבד לא ברח ממצרים, לא כי היו גדרות חשמליות, אלא, כי עולם התודעה שלו לא קלט את האפשרות הזאת.
400 שנה קודם לכן נחתמה ברית. הוטל תפקיד. בניך, אברהם, ייכנסו עמוק אל בין הגויים, זה יכאב. "ועבדום ועינו אותם… ואחרי כן ייצאו ברכוש גדול". מי ייצא ברכוש גדול? לפי העברית ניתן לקרוא את זה גם כלפי המענים. כולם אמורים להרוויח משחרור בני ישראל, "יציאת מצרים", מצרים (העולם) גם הם, צריכים לצאת מהעבדות יחד עִם ישראל. הירידה אל בין העמים, אפילו העינוי, אומר ה'שפת אמת' תפקידו ללמד את העמים את הדבר הבסיסי ביותר. הבדלה בין טוב לרע. בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל. בין זהב של עגל לזהב של משכן.
לעתיד לבוא, מביא ה'שפת אמת' את המדרש, יחזור מין טמא להיות טהור. לעתיד לבוא נוכל לראות את האמת שבכל דבר מבלי הנרטיבים של הטוב והרע. עברנו את פורים, חג שההכנה אליו היא זכירת עמלק, שימת אצבע מדויקת על מי הוא הרע, אבל דווקא עיצומו של היום הוא לא להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי. כי יש עולם ששם באמת אין הבדל, ששם נוכל לראות את הטוב והאמת שבכל דבר, שנאכל גם חזיר.
אחרי פורים מגיע פסח. המעגל חוזר. תחילת השנה העברית מתחילה ביציאה לחרות, שהיא היא היכולת להבדיל בין טוב לרע, בין השאור שבעיסה לבין לחם האלוהים וסיומה של השנה הוא ההבנה שהכל אחד וחוזר חלילה. כל שנה אמורים לטפס עם ההבנות המנוגדות האלה. אלו שתי תנועות נפש הפוכות שאנחנו מתבקשים להחזיק בהן. הבנת האחדות, עם החובה והצורך, כל עוד לא הגיע הקץ, לדעת מהו הטוב ולהלחם עליו מול הרע, המדכא, המוריד. הוא נמצא לידינו בכל דבר, לא רק באוקראינה, צריך לפקוח את העיניים ולשים לב. לזהות ולהלחם באופן בלתי מתפשר.
שבת שלום,
איתן.
