בס"ד
השבוע פורסמה עוד "רפורמה" במערכת החינוך. המשך צמצום של בחינות בגרות חיצוניות והרחבה של הערכה פנימית, כזאת שתעמוד "בסטנדרטים אקדמיים". התגובות לא אחרו לבוא. הרב שי פירון הוגה הרעיון וזה שהתחיל אותו כשר חינוך הגיב בברכה, רן ארז הגיב בהתנגדות נחרצת על "אסון" שמתקרב, ואחרים כדוגמת הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מוסדות "בני עקיבא" הגיבו בחשש. אפשר לומר שמדובר בנושא נישתי ובבעיה של מורים, אבל המאבק על דרך ההוראה בבתי הספר הוא מאבק דרמטי שיכול להשפיע על אופיה של המדינה מבחינה ערכית, חברתית וכלכלית וגם, כמו תמיד, נושא החינוך הוא לא נחלת ציבור המורים בלבד, הוא נוגע לכל אחד ואחת מאיתנו.
הרפורמה, בעצם, לא מחדשת שום דבר במהות, אלא, היא דרך לאפשר את הדברים שאנחנו חולמים ואמורה לאפשר לנו להקדיש לחלומות והגשמתם יותר זמן. איך נגייס את התלמידים? איך נגרום להם ללמוד מקצועות "פחות נחשבים"? אז קודם כל, בואו, זה שיש בגרות חיצונית בתנ"ך, ספרות, היסטוריה ומחשבת עוד לא מהווה גורם לשקידה במקצועות אלו. מי שלומד את המקצועות האלו לבגרות בלבד, קורא מיקוד לפני הבחינה ועובר אותה בהצלחה. מה שגורם היום ומה שיגרום בעתיד ללמידה איכותית במקצועות אלו הם מורים שיידעו לחבר את התכנים לחיים של התלמידים, לעניין אותם, לסקרן אותם ולאתגר אותם.
מתוך אמונה. מתוך אמונה בערכים שלנו, מתוך אמונה במחנכים שאנחנו, ביכולת שלנו ללמוד, לגדול, להתפתח ומתוך אמונה גדולה בתלמידים. בזה שהם רוצים ללמוד, בזה שהם רוצים לדעת, להיות מסוגלים. למרות הקליפות, למרות התלונות, למרות המחסומים. צריך רק לְקָרֶב את הניצוץ אל פוטנציאל הבעירה הגדול שיש בהם. וצריך לִקְרָב אליהם כדי לראות את זה באמת.
וברש"י להעלות נר תמיד שצריך להדליק שתהא שלהבת עולה מאלי'. פי' כי קיום המצות איננו בכח אנושי. רק ע"י קיום המצווה מעורר כח עליון. וכן בכל עבודת האדם. כי הקב"ה נתן בנפש ישראל נקודה קדושה. וע"י היגיעה והעבודה מצא מין את מינו וניעור ומתעורר כח הפנימי. וזה ענין שתהא שלהבת עולה מאליה. ועי"ז הוא דבר של קיימא. כי הדבר הנעשה בכח האדם יש לו הפסק. אבל כשמתעורר כח הקב"ה הוא קיים לעד. וז"ש יערוך אותו כו'. שעיקר העבודה לסדר הדברים להעמידן במקומן עד שיהי' להם דביקות במקורם כנ"ל. ועי"ז להעלות נר תמיד שע"י העלי' עד השורש כנ"ל עי"ז הוא קיים לעד כמ"ש [שפת אמת, תצווה, תרל"ה]:
"וכן בכל עבודת האדם". ולכן זה לא עניין למורים בלבד. כי כדי שהשלהבת תהיה עולה מאליה, כדי שתהיה בנו עצמנו מוטיבציה ודחיפה פנימית להתקדם ולפעול וכדי שנדביק בה את מי שסביבנו צריך בשלב הראשון לעבוד, להתאמץ בחיפוש של האמת, לא להסתפק בזה שמישהו אחר אמר (גדול ככל שיהיה), לפול מדי פעם... לא להפסיק לשאול איפה אני פוגש את האמת, איפה היא נוגעת בי. ואז ייווצר ה'קליק' ומפה זה יהיה קל יותר.
ה'שפת אמת' נוטע בנו גם אמונה. כי מצד אחד לא הכל תלוי בנו, לא הכל אפשרי בכוחות עצמנו, אבל בכל אחד הוכנס הפוטנציאל, בכל אחד הוטמנה האפשרות. זו עבודה. זו יגיעה, אבל נדרש מאיתנו רק ניצוץ.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה