בס"ד
פרשת "נשא" – שבועות
אנחנו עוד עם הרוח של ימי התשועה, מסלול שהוביל את העם מהשואה להקמת המדינה ולשחרור ירושלים ושוב אנחנו מקבלים תזכורת נוראית שזה עוד לא הסוף, התקדמנו במהלך הגאולה מרחק ניכר ויש לחיות בתחושה הודאה על כך, אך אי אפשר לנוח על זרי הדפנה, לא במובן הביטחוני ולא במובן התודעתי. בשירת האזינו נאמר: "הם קינאוני בלא אל, כיעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם, בגוי נבל אכעיסם" (דברים ל"ה, כ"א), במקום שאנו נשאיר את הזהות שלנו חסרה, לתוך המקום הזה ייכנסו אויבינו, בעבר זה היה עוון עבודה זרה "לא אל" והיום הפלשתינאים "לא עם" נלחמים בנו במקומות שאנחנו כעם עוד לא קיבלנו החלטה שהזהות שלנו נמצאת שם ולכן המריבה על יהודה ושומרון וירושלים, כאשר אנחנו כעם נכריז בגלוי על הכלת המקומות האלו בזהות הלאומית שלנו לא נצטרך להתמודד שם עם אויבים מבחוץ.
הקשיים של החיים בארץ לאורך הדורות, אך גם בימינו מביאים את הצורך לבירור בדבר צדקת דרכינו הן התורנית – ערכית והן הלאומית – פוליטית. נהוג אולי לחשוב כי חג הפסח, בו יצאנו ממצרים ונהינו לעם הוא ההוכחה שלנו, אך כפי שאביא[1] בהמשך נראה כי הקורות את אבותינו בפסח היווה רק את התשתית ליכולת שלנו היום להוכיח הן את יהדותנו והן את השייכות הלאומית שלנו לארץ ישראל, כאשר ההוכחה הסופית הגיעה עם מתן תורה.
אז מהי ההוכחה? מה צריך בשביל להאמין? יש המשבחים את אותם אנשים אשר יש להם "אמונה טבעית", למה? כי הרב אמר... חשבת על זה? ...לא.. בני ישראל במצרים לא היו כאלה[2], בני ישראל במצרים חיו באומה המתקדמת ביותר מבחינה מדעית ופילוסופית שהייתה אז, הם הכירו חרטומים ומכשפים והעובדה שגם משה יודע לעשות כמה טריקים לא משכנעת אותם, במה הם כן מאמינים? במסורת אבותיהם על ההבטחה בברית בין הבתרים שיבוא גואל ויוציא אותם ממצרים חזרה אל ארץ כנען, אם כך משה מבחינתם הוא מנהיג פוליטי אשר מקיים את אותה ההבטחה והקטע של "נלכה ונזבחה לאלוהינו" שמשה אומר לפרעה, נתפס גם בעיני פרעה וגם בעיני העם בין תירוץ לבריחת העבדים לבין הודאה לאל במעשה פולחני, דבר מאוד מקובל ונפוץ בין העמים.
אבל אז מגיעה הפתעה לא צפויה, משה מודיע לעם כי בעוד שלושה ימים בני ישראל יהפכו להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" עם אשר אמור להיות אור לגויים בקיום חוקים ומצוות...בני ישראל קצת סקפטים ולא מאמינים למשה ולכן באים בדרישה - "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה..", רוצים לשמוע במו אוזנינו. במשך הדורות לפני מעמד הר סיני ועד ימינו אנשים יחידים דיברו על התגלות שלכאורה קרתה להם והקימו דתות, הן דתות עתיקות והן הדתות הגדולות של היום כמו האסלם והנצרות[3], אם כך, אולי גם אתה, משה, בודה עכשיו איזו תיאוריה פילוסופית, איזו דת מליבך וממנה את עצמך ואחיך לכוהני הדת! העם מכיר רק את תכנית ההגעה לארץ ישראל, מאיפה הגיעה פתאום התורה?!. משה חוזר לקב"ה אשר מרגיע אותו "בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם", ההוכחה הנצחית תהיה התגלות של הקב"ה לפני כל העם. לשמחתנו הרבה, בני ישראל נהגו בחכמה ולא בחוצפה כאשר דרשו הוכחה שכלית ולא הסתפקו באמת התורה בכך ש"משה הגדול אמר" וכך קיבלנו את מעמד הר סיני, ללא ההתגלות במעמד הר סיני, היהדות הייתה באותו המעמד של הדתות אשר מבוססות על דברו של אדם יחיד.
נחזור לעניין ההוכחה ולה שני מרכיבים:
1. 1. התגלות לעם שלם – בכל סיפורי העמים, מהעתיקים ביותר ועד החדשים אין אף עם המתאר התגלות לעם, לקבוצה בעלת אופי לאומי ויש אלפי אלפי סיפורי עמים כאלו.
" כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמהו השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי (דברים ד' ל"ב- ל"ג).
2. 2. סיפור חוויה שהיא מחוץ לאדם – להבדיל ממה שאנשים מסוימים רוצים להגיד כי האדם המציא את אלוהים כי היה חסר לו משהו, חפש נקודת משען בעת צרה וכד', סיפור כזה של מפגש בין ישות בוראת לבין האדם היא זרה לאדם. ניקח לדוגמה את המיתולוגיה היוונית, האל הבורא כאוס (התהו ובוהו) וצאצאיו עד קרונוס אינם משמשים כמעט כמושא לתפילות של האדם או למפגש, האלים להם עובדים הם אלים "מוחשיים" אלים שתכונותיהם הם תכונות המוכרות לאדם: מלחמה, אהבה... מדוע לא לפנות לאלים הגבוהים? לבורא? אלא שהאלילות היא בעצם אתאיזם – אין משהו שהוא מעל עולם הטבע וגם בא במגע עם האדם. לכן עם המגיע עם סיפור מופלא שהוא לא היה יכול להמציא (מי חשב בכלל אז על האפשרות של מפגש בין אלוהים לאדם?) – הוא דובר אמת (בסוף הדברים אביא סיפור המדגים עניין זה).
כך שבעצם מעמד הר סיני מגלה רטרואקטיבית גם מי ברא את העולם ומי הוציא את בני ישראל ממצרים, אין כאן כמה ישויות, אלא אחת (חפשו בעשרת הדיברות את בריאת העולם ויציאת מצרים) והיא זאת שהתגלתה לבני ישראל.
עוד יש לכתוב המון על מעמד הר סיני, משמעות קבלת התורה במדבר, משמעות קבלתו בכפייה (הר כגיגית), אבל אני משתדל לשמור על מסגרת לא ארוכה מדי.
אסיים בסיפור אותו מביא הרב שרקי על הדרך לזהות דבר אמת:
מעשה בזליג (וכמובן שביידיש זה נשמע יותר טוב..), ילד חרדי טוב ממאה שערים אשר מגיע הביתה מוכה וחבול, פניו נפוחות וחולצתו קרועה, לשאלת הוריו מה קרה, הוא עונה כי מענדל השכן נתן לו מכות. על פניו סיפור הגיוני, כולם יודעים שמענדל הזה פרחח יושב ברזלים, אבל יש גם סבירות שזליג עצמו טיפס על עץ כדי לראות מה קורה בטיש של הרב ונפל... אם כן, יש כאן ספק.
שבוע לאחר מכן מגיע זליג הביתה ומדקלם שיר עם יפני עתיק (ביפנית צחה), הוריו ההמומים שואלים מניין לו השיר? זליג עונה כי הוא פגש איש מלוכסן עיניים נמוך שלימד אותו זאת. מאחר ויפן ובוודאי השפה היפנית אינם חלק מהמושגים של זליג הרי בוודאי שהוא דובר אמת.
שתהיה שבת שלום וחג שמח,
איתן
[1] גם השבת, ככמעט ככל שבת אני מביא מדבריו של הרב אורי שרקי כבסיס לדברים
[2] עיינו במה שכתבתי בפרשת אחרי מות על דרגות האמונה במשה, כאן היא תגיע למימד העליון
[3] ניתן לחשוב כי דברים כאלו יכלו לקרות רק בעת העתיקה, אך כנסו לויקיפדיה על דת המורמונים ועל סיפור ההתגלות של גוהן סמית' – מיליוני מאמינים לסיפור התגלות של אדם יחיד לפני כ-150 שנה!
