בס"ד

יום הזיכרון – ערב יום העצמאות תשע"ו

השעות האחרונות של יום הזיכרון, אני עוד לא רוצה להרפות מהיום הקדוש הזה, עוד לא קראתי ושמעתי מספיק על הלוחמים, עוד לא שמעתי מספיק שירים, התחושה שמגיע להם עוד, שאפשר לחכות עם החגיגות עוד קצת, היום הזה נוגע לי במקומות שלא חשופים לעיתים קרובות..

אחת מתלמידות האולפנה כתבה בדף שלה בפייסבוק (לא קיבלתי את רשותה, אז אני לא מביא את שמה):

 כל שנה זה צורם לי.
לשירת התקווה הקהל מתבקש לעמוד.
תם הטקס.

עדיין חסר לי.. חסר לי אני מאמין.

התחושות שלי למקרא השורות האלו היו מצד אחד הזדהות טבעית, מצד שני הביא אותי להרהור למה התכוונה התלמידה?

לפני שאני כותב מה ההרהורים שעלו לי בעקבות זה ומה הקשר ליום הזיכרון – עצמאות, תעצרו ותשאלו את עצמכם: מה אתם מדמיינים כשאתם שרים "אני מאמין בביאת המשיח.."?

ועוד קצת הקדמה ברשותכם, מי זה המשיח? מתי הוא אמור להגיע? האם הוא קשור לתחיית המתים ולעולם הבא?

אז כן, קודם כל, לדעת הרמב"ם אחד מיסודות האמונה הוא לחכות למשיח:

ב  וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו--לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו:  שהרי תורה העידה עליו, שנאמר "ושב ה' אלוהיך את שבותך, וריחמך; ושב, וקיבצך מכל העמים . . . אם יהיה נידחך, בקצה השמיים--משם, יקבצך ה' אלוהיך, ומשם, ייקחך.  והביאך ה' אלוהיך . . ." (דברים ל,ג-ה).  ואלו הדברים המפורשים בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. (משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י"א, ב')

מיהו המשיח? – נראה הלכה אחת קודם (ההדגשות הן שלי):

א  המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל.  וחוזרין כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם:  מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה.

קודם כל המשיח הוא מלך, משמע בעל תפקיד פוליטי – שלטוני ויש לו כמה משימות:

1.      בניית המקדש.

2.      קיבוץ נדחי ישראל

3.      החזרת משפטי התורה.

איך דמיינתם אותו קודם? רב גדול? נביא? ממשיך הרמב"ם בהלכה ו':

ו  [ג] אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח, צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחייה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים; אין הדבר כן--שהרי רבי עקיבה חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך, והוא היה אומר עליו, שהוא המלך המשיח.  ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיון שנהרג, נודע שאינו משיח, ולא שאלו ממנו חכמים, לא אות ולא מופת.

רבי עקיבא, גדול התנאים (שעל דמותו נדבר ב"ה לקראת ל"ג בעומר), היה אומר על בר כוכבא (בן כוזיבא) כי הוא המלך המשיח, אותו בר כוכבא שהיה דמות מורכבת; מצד אחד, לפני כל קרב היה פונה לקב"ה ומבקש "אל תעזור ואל תפריע" ורצה לבחון לוחמים על ידי כריתת אגודל ומצד שני כפה את צבאו לקיים מצוות כמו ארבעת המינים ותפילין (נמצאו שלדים של צבאו עם שרידי תפילין), אולי לא הדמות שאנחנו מדמיינים מילדות לגבי המשיח, אז מה מצא בו רבי עקיבא?

רבי עקיבא ראה בו מלך הנלחם ברומאים לעצמאות מדינית של עם ישראל, זה התנאי הבסיסי להיות משיח פוטנציאלי ועכשיו צריך לחכות ולראות אם כל שאר המשימות יתקיימו כפי שמובא בהלכות ח'-ט':

ח  [ד] ואם יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה'--הרי זה בחזקת שהוא משיח:  אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל--הרי זה משיח בוודאי.

ט  ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו.  ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ:  כי עוד, למועד" 

אם כך, בן גוריון ושאר ראשי הממשלות שאחריו שנלחמו את מלחמות ישראל היו משיחים בפוטנציה, בסוף ראינו שהם לא, אבל זה קודם מלמד אותנו שיעור חשוב על היחס למלכות, גם אם נראה לנו שהיא לא בכיוון הרצוי לנו...

נחזור את תפקידי המשיח: עצמאות מדינית, בית המקדש, קיבוץ הגלויות, משפט תורה. משנת 1948 התקדמנו באופן גלוי בשני נושאים; העצמאות וקיבוץ הגלויות (עם עוד תיקונים שיש לעשות...), נשאר להתקדם עם בית המקדש ומשפט התורה.

אז מה אנחנו צריכים לעשות בזמן שאנחנו מחכים למשיח? לא לבנות מדינה ולקבץ גלויות? לחכות לו? מה זה אומר להיות משיחיסט (במובן החיובי של המילה)?

שמעתי מהרב שרקי: המשיח לא ייעלב אם נתחיל במשימות שלו, גם אם תהיה עצמאות מלאה על כל ארץ ישראל, כל הגלויות ישובו, כולם יחזרו בתשובה והמדינה תתנהל על פי חוקי התורה ורק יהיה חסר אדם מבית דוד שימלוך, זה בסדר גמור, גם למלוך זה לא פשוט..

לכן, כדי להביא את המשיח יש לפעול בכיוון זה: להתגייס לצבא / שירות, מילואים, להצביע לכנסת, לפעול למען עולים (כלל קיום שאר המצוות הוא ברור מאליו, אך אלו מעשים נקודתיים למטרה זו) וכד' ומה בעניין בית המקדש ומשפט התורה? כדי שהדרג המדיני ירצה לבנות את בית המקדש, צריך שהעם ירצה, לכן עבודה של הכשרה וקירוב לבבות עם ישראל היא הדרך להביא לכך (מהתנהגות יום יומית של קידוש ה' ועד לעיסוק בחינוך), בנוסף להתעסק בעצמנו עם אותן "מצוות נשכחות" של בית המקדש, בניינו ועבודתו ושאר חוקי התורה ולהחיות אותם לעולמנו.

אני חוזר לתפר בין היום העצמאות לזיכרון (היום בני, בכיתה ב', תהה בתמימות של ילד על המעבר החד הזה, ממש הציק לו) ואני רואה בשני הימים האלו את "אני מאמין בביאת המשיח.." לא בלשון עתיד, משהו שיקרה מתי שהוא, שתבוא איזו דמות אגדתית ותשנה סדרי בראשית, אלא, בלשון הווה – אני מאמין בביאת המשיח שאני רואה מול העיניים , תקופה משיחית שהסמל הגדול שלה היא מדינת ישראל הקיימת בזכות רבים ובמיוחד בזכות "מגש הכסף" אותם לוחמים ולוחמות שמסרו את נפשם על קדושת ה', העם והארץ.

ואדייק – אני מאמין בהבאת המשיח ואף על פי שיש עיכובים ואף על פי שישנם מכשולים, אני מאמין בתרומה למדינה ובחינוך ולזה אני מחכה ומשתדל לעשות בכל יום.

חג שמח,

איתן