בס"ד
'ואין הגוף מסתיר הארת הנשמה'.
('שפת אמת', למטה).
הוא לא מסתיר, זו רק הבעיה איתנו, שאנחנו, לא מסתכלים. לא תמיד בזמן.
וכשהלך הגוף, ראינו, יותר, כי גם בעודו קיים, לא הסתיר, רק האיר.
השכול התקרב. בן של חבר. הלב נקרע ולא הכיל. עדיין, לא מכיל.
סמל לדור. ילד, נער, של הדור הזה, יש ממנו בלי סוף. מיוחד שכמותו.
נראה, מבחוץ, שהתנהגות, 'הגוף', אומרת משהו אחר, מאפילה על הנשמה.
לעזור להם בבלבול, לא להתבלבל בעצמנו. לא להיות עיוורים.
להכיר בגודל. בגבורה. של הדור, של השעה, של התפקיד המוטל עלינו, איתם. איתנו.
בעיוורון הזה צריך להלחם. לפקוח את העיניים. של הילד להכיר בגדלותו, בתפקידו. של שכחת הארץ, שכחת חלקים מהעם, שכחת מוסר וקוממיות. להלחם גם ביציאה לגלות מהתורה, או השארת התורה בגלות.
זו, לדעתי, המשימה. בזה תמדד, אצל כל אחת ואחד, הגבורה.
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
במדרש כי אתם באים כו'. הדור אתם ראו כו' אם ארץ מאפליה כו' דבאמת כל הארצות הם ארץ מאפליה. אבל ארץ ישראל בחי' אור והרוחניות מתגלה בא"י ויוכל האדם להתדבק בשורשו, וז"ש זאת הארץ אשר תפול שראו בעין שורש קדושת ארץ ישראל ולכן זה מיוחד לבנ"י שהנפשות שלהם ג"כ מאירים ואין הגוף מסתיר הארת הנשמה ולכן א"י ראוי' לכם. ולכן עתה שאין הנפשות מתוקנים כראוי אין זוכין לארץ ישראל [שפת אמת, מסעי, תרס"א]:
ה'שפת אמת' מדבר מהגלות. בזמנו, כך הוא אומר, אין הנפשות מתוקנות כראוי, לכן, אנחנו לא זוכין לארץ ישראל. מסקנה, בזמן שלנו, הנפשות מתוקנות כראוי, העובדה שזכינו לארץ ישראל. הרבה מסעות עד שהגיעו בני ישראל לארץ. עוד לא הגענו למסע האחרון, אבל, עברנו איזה שהוא שלב חיוני, הארץ מגיעה לנו. יש עם מי ועל מה לעבוד.
לפעמים, מוכיח רש"י מהפסוקים, היו גם מסעות לאחור. לא מובטח לאף אחד להגיע לתחנה האחרונה. זה דורש מאמץ, זה דורש הליכה, זה דורש להחליט לצאת למסע, להצטרף אליו, לעמוד בו. לא לעמוד מנגד כשהעגלה נוסעת, אין עצור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה