בס"ד
קרה משהו אתמול במדינה. משהו חשוב. דיון בבג"ץ. יום שכנראה ייכנס להיסטוריה. אל תשאלו אותי מה היה ומה קרה בסוף. ברחתי מלשמוע כמעט כל מילה. כבר באמת קשה לי להחזיק. קשה לי להחזיק את מה שנראה לי נכון וצודק, קשה להחזיק את מה שצועק לי עוול. או אפילו סתם טעויות מטופשות. קשה להחזיק. קשה כבר לשאת.
לפעמים קשה להחזיק. את הסביבה. את הלחץ. את כל החלקים שלך ביחד. נכנסת לפלונטר, אין מוצא, חבל שלא היה שלט של אין כניסה. או שהיה. בכל זאת נכנסת. ומחשבות, מחשבות, מחשבות, איך יוצאים ואיך ואיך… ועכשיו, ומה עכשיו..
לא יכול להסביר כל קושי. לא יכול לשרטט את כל נקודות היציאה. לרוב הן גם שונות ממה שחשבנו שהן. ההתגברות, הגדילה, התובנות, האפשרויות לשקט נפשי, לא תמיד מגיעות כמו שהזמנו אותן, לפעמים הן פשוט מתגלות בכיוונים אחרים. לפעמים נקבל אותן כנחמה מועטה, לפעמים הן יפתחו לנו כיוונים חדשים וגובה נוסף שלא ציפינו לו.
צריך לדעת, להביט ולראות (אפילו חדשות). לעבוד בלייצר עתיד. לעשות קריירה בלייצר שמחה. לקחת אחריות אפילו בלהושיט יד. אמונה בהשגחה לא פוטרת מעשייה. אמונה בהשגחה מחייבת מאמץ. לקום. שוב. גם היום. מגיעה. לי. מנוחה.
ובטח יש מישהו, שיבנה לי סוכה.
ימי הסוכות שנק' זמן שמחתינו כי השי"ת זיכה אותנו לישב בצלו. והיא מעין בחינת הג"ע [הגן עדן] דכתיב וישם שם כו' האדם. ועיקר הבריאה הי' להיות דירת האדם שם. ושם הי' השמחה כמ"ש כשמחך יצירך בגן עדן. והגם שכ' ויגרש את האדם. אעפ"כ יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחי' הג"ע. והשי"ת הכניסנו לדירה זו שחל עלי' שם שמים כדאיתא בגמ' והשמחה במעונו. לכן דירה זו מביאה השמחה. ובוודאי ע"י טהרתן של ישראל ביוכ"פ יש שמחה לפניו במרום. לכן יש לנו לשמוח בשמחת הבורא ית'. וז"ש לפני ה' תטהרו. ומלבד שזכינו לטהרה יש לנו להתענג בשמחת השי"ת בנו [שפת אמת, סוכות, תרמ"ג]:
יש רגעים ביום כיפור שהם סחיטה. תחושת לחץ מעומס כל הנפילות, הכשלונות, השטויות שעולות בזיכרון, מרחק השנים לא תמיד מקהה את העוקץ, את תחושת שריפת הטפשות. לפעמים אני אפילו מרגיש שזו נחשבת, גם אצלי, הצלחה. דגתי והבאתי למודעות, לא מעט דברים שמלקים אותי, שאני רוצה לעמוד מולם ולהתכוון במילים 'אחרטנה בהון'. מתחרט עליהן. להרגיש את הכאב, כמו ה'הנאה' לחטט בפצע.
כן, אני חושב שיש בזה עניין. אבל פצע צריך לסגור. פצע יכול להזדהם. ראיתי, הרגשתי, כאב לי, התחרטתי, סגרתי. זה היה בעבר, מישהו אחר. ודי. צריך להאמין ולראות שהתחבושת באמת לבנה. גם אם גורשנו, אומר ה'שפת אמת', גם אם חטאנו, מגיעה לנו שמחה. הקב"ה רוצה שנהיה בשמחה. נותן לנו צל. לא תבוא תולעת לייבש את הסוכה. ריח, זיכרון חי, של גן עדן. זיכרון לזה שיש לנו מקום של אמת. שהשמחה הזאת מגיעה לנו. אפילו, אומר ה'שפת אמת', לדעת, שגם הקב"ה, שמח בנו.
שבת שלום וחג שמח,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה