בס"ד
הסוכה הצליחה לתת צל גם אחרי השקיעה. ניסיתי, עם מספר תלמידות (טוב, נו, בוגרות), לחשוב על החג הזה, על שמחה, על תורה. "חג של בנים" וגם "כמה שיותר לישון" היו שתי האמירות המסכמות את היחס של נערה (ואשה?) ממוצעת לחג הזה. האם הבעיה היא רק ב'סטינג' של החג, בדרך שבה הוא נחגג, בכך, שלפחות בפריפריה שלנו, כמעט ואין לבנות ולנשים חלק? או, אולי, צריך לבדוק גם מה קורה כל השנה? האם הן גְּדֵלוֹת בתורה, כדי לשמוח בה / בהן? כי אם לא, אז איך בכלל אפשר להכנס לחג הזה בשמחה? איך יבוא הרצון לגדול אחר כך… מעגל רֶשַׁע...
זה לא רק הן וזה לא רק שמחת תורה. כולנו מרוחקים ממשהו גדול, חשוב, אידאלי. אפילו מ'סתם' חלום. המרחק, כאילו לא מאפשר בכלל להתקרב, לא מאפשר חוויה שֶׁתְּקָרֵב, המרחק נראה יותר גדול ואנחנו כבר עוזבים את החלום, את מה שחשבנו שאנחנו יכולים ורוצים לעשות.
למדנו יחד קטע מה'שפת אמת' המופיע למטה. ה'שפת אמת' מציע לנצל את תקופת החגים בכלל ואת שמחת תורה בפרט, להסתכל בגודל של התורה, לשמוח בתורה, לשים אותה כהתחלה, כבסיס, לכל פעולות החיים ('לברך בתורה תחילה') ומתוך כך, גם בתקופת החורף, גם במרחק, גם כשיוצאים לעבודה השגרתית, רגש השמחה הגדולה, האור הגדול שתפסנו בשכל, יאירו על כל השנה להיות דבקים בתורה. מעגל הרשע יתהפך למעגל קסם והטוב יגביר את עצמו.
אבל, זאת כל הבעיה! הרי אם קיים המרחק הזה מהתורה, או מכל דבר אחר, לא נוכל לשמוח בו, להבין אותו וממילא הוא לא ירגש ולא יאיר ולא נבין… חזרנו למעגל הרשע…
"תנו לי נקודת משען ואזיז את העולם ממקומו" אמר ארכימדס בהקשר מתמטי וממשפט זה נטבע הביטוי 'נקודה ארכימדית', נקודה, מעשה, אדם, שאפשר לתפוס בה ולשנות את הכיוון של החיים. למצוא את הנקודה הזאת, היא קודם כל אחריותו של כל אחת ואחד. אם כבר זיהיתי שאני רחוק ממשהו גדול שאני רוצה בו, אם כבר זיהיתי שאני בנתיב עקום, באחריותי לחפש בעצמי מה יכול להזיז אותי, לקרב אותי, להכניס את ההתמודדות הזאת ללו"ז שלי. או לפחות להושיט יד, להשען על נקודה שמחוצה לי, על אדם, על תנועה, על רעיון.
בלא מעט מקומות כבר נעשים שינויים גדולים בתפיסה של המקום הנשי בתורה בכלל ובשמחת תורה בפרט. במקומות שעוד לא, זו אחריותה של הקהילה, של הנשים והבנות, האבות והגברים לאפשר את ההתפתחות של כולם (השוני בין גברים לנשים בולט, אבל יש עוד תתי 'קהילות' כמו ילדים ונוער, בעלי הפרעות קשב ועוד שראוי להכניס גם אותם למגוון השיקולים בבניית תכנית החגים, הלימוד וכד').
להיות פתוחים, להיות, באמת, זמינים, להיות נקודת משען. זה מזיז עולמות.
שבת שלום וחג שמח,
איתן.
שמחת תורה הוא הכנה על כל השנה להיות קבוע בתורה כמ"ש [כמו שכתבו] חז"ל על שלא ברכו בתורה תחלה*. ולכן בתחלת השנה יש שמחת תורה שיתבונן האדם גדלות התורה שהם דברי אלהים חיים. וע"י התשוקה והשמחה להתדבק בתורה נשאר אח"כ דביקות מעסק התורה. כמ"ש במדרש וזאת הברכה שיש ברכת התורה לפני' ולאחרי'. וכן אף אנשים סוחרים שבכל השנה אין עוסקים תמיד בתורה. מ"מ ע"י השמחה בתחלת השנה שקובע בלבו וקשה לו לפרוש מדברי תורה. מועיל לו שלא ישכח לגמרי אף שעוסק בדברים אחרים. וכתיב שמח זבולון בצאתך**. וקשה כי למה ישמח בחלק זה. רק שהוא עצה שע"י השמחה קודם שיצא לסחורה ע"י זה יהי' נשמר בצאתו. ולכן יש שמחת תורה בתחלת השנה כנ"ל [שפת אמת, סוכות, תרל"ד]:
הפעם, אני לא מרחיב. רק הדגשתי את הפעלים והתאורים השונים שמביא ה'שפת אמת' לדרך שבה התורה בכלל ושמחת תורה בפרט, תשמור על קביעות אש התורה כל השנה. תוכלו לנסות לחשוב איך כל אחד מהם בא בחיים שלכם…
הרחבה למובאות מה'שפת אמת':*על פי הגמרא במסכת נדרים בסיבה לחורבן גם כאשר היו בעם תלמידי חכמים גדולים - "מפני שלא ברכו בתורה תחילה". אפשר להסביר מגוון הסברים, אבל בפשט, לא התורה היא זו שקבעה את סדר יומם הערכי והמוסרי, אלא, הייתה סוג של פולקלור, קישוט לחיים.
**על פי רש"י בראשית מ"ט, י"ג, על ההסכם שעשו ביניהם יששכר וזבולון. זבולון יעסוק במסחר ויפרנס את יששכר שיעסוק בתורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה