בס"ד
חשבתם שזה יבוא מלמעלה? שהגורמים המצהירים על כך שהם אמורים על חיזוק מערכת החינוך יביאו בשורה? חשבתם שבמחי היד החותמת על הסכם שכר יעלה מעמד המורה? האקדמאים ינהרו למכללות? אתם באמת חושבים שיש קשר בין עוד כמה מאות שקלים למעמד המורה הַנֶּחְשָׁק - הַנִּשְׁחָק?
מַעֲמָד - מיקום בדירוג, שכבה באוכלוסיה עם מאפיינים דומים, בסיס, נוכחות מכובדת (מילוג - מילון עברי חופשי).
בן אצולה משיג את מעמדו בעצם זה שהוא נולד להורים מיוחסים. יש כאלו שנולדים עם 'כפית זהב בפה'. כל השאר צריכים לעבוד כדי לרכוש מעמד. להשתייך. לבנות בסיס. להתמקם בדירוג. אינספור גורמים יכולים להשפיע על המעמד, על הדירוג הזה. גורמים חברתיים, תרבותיים, אישיים. התרבות קובעת מיהם גיבוריה. החברה מעלה על נס מקצועות, מאפיינים ותכונות הקובעות את המעמדות. ליחיד, לכאורה, נותר "רק" להיאבק ולטפס בסולם.
היו ימים שזה לא היה אפשרי. המקום, החברה, ההורים להם נולדת, קבעו, כמעט באופן מוחלט, את המעמד של האדם לכל חייו. האם היום זה שונה? בוודאי. האם שונה באופן מוחלט? האם אין השפעה של המקום / החברה / הדעות על המעמד של האדם? יש מה לדבר…
ה"חברה" צריכה לשנות את היחס שלה, החברה היא זו שצריכה לשנות את מדרג המעמדות. הרבה גזענות יש במעמדות שתפקידה של החברה לטפל בה. אבל, מי היא החברה? מה זה הגוף הזה? ממה הוא מורכב? הוא עשוי מנגנונים, תפקידים, משרדים, מנכ"לים. הוא עשוי אנשים. פרטים. אנחנו הפרטים.
אני קובע איזו תרבות אני צורך ומי הם גיבוריה. אני קובע את מי אני מעריך. אני בוחר באיזו חברה לחיות. אני קובע ללמוד, לחקור, לשאול שאלות על התרבות, על ערכיה, על האקסיומות שלה. אני קובע איך ההתנהגות שלי, איך המעשים שלי ייראו על ידי אחרים. איך המגזר והמקצוע שלי ייתפסו על ידי החברה. מכאן יבוא השינוי. כמו אבולוציה. תהליכים הדרגתיים, איטיים, לפעמים סיזיפיים, עד שמתרחשת קפיצת המדרגה המיוחלת של השינוי.
קשה לשנות מדרג של מגזר, של אוכלוסיה, של מקצוע. זה מתיש, אבל זה בידיים של כל אחד ואחת. במקרה שמעתי היום כמה דקות מריאיון עם סיוון רהב מאיר. "ילדת נרות" של אחרי רצח רבין. כך קראו לנוער, בעיקר מהשמאל, שישב באבל בכיכר אחרי הרצח. והיא לקחה אחריות. לחקור וללמוד, האם היהדות היא כזאת המייצרת רוצחים, או משהו אחר (וההמשך ידוע). היא דיברה על זה שאל מול כל הכוחות האדירים שנדמה שאין מה לעשות מולם, כוחות מפלגים ומפרידים, ההתנהגות האישית והבין אישית היא התקווה.
מורות ומורים יקרים. זה בידינו. כן, גם ההורים צריכים ל…, התלמידים צריכים ל… ושר החינוך, והארגון ו… . זה בידינו. אנחנו יכולים לחנך לכך שמקצוע החינוך יהיה נחשב ומשמעותי, אפילו יוקרתי ונחשק, לא בשביל המדרג, לא בשביל הכבוד והכסף, כי אנחנו (ומי לא?) מאמינים בחשיבות החינוך. אנחנו בהחלט יכולים להשפיע. בעצם, זו אפילו העבודה שלנו…
כי שם ה' נקרא עליך… זהו ש' של תפילין. ויראו ממך, ויראו ב' [שני מקורות דומים], ואידך [השני] אחרי כן בפרשת וילך, "הקהל את העם הזה האנשים והנשים והטף למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלהיכם ושמרו לעשות" וגו'. לפי ששנינו בסוף פ"ק דבבא קמא, אמר רבה בר בר חנה, אזילנא בתר ר' יוחנן למישאל שמעתא כי הוה עייל מבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך והדר אמר וכו' ומקשה הספר, והא אמר מר גדול תלמוד תורה, שהתלמוד מביא לידי מעשה, אלמא אם כן היה לנו ללמוד תחילה ואחר כך היה לו להניח תפילין, ומשני לא קשיא, הא למיגמר הא לאגמורי עדיף. וודאי ללמוד לעצמו תלמוד עדיף שהתלמוד מביא לידי מעשה, אבל לאגמורי לאחרים מעשה עדיף. והאי דהכא מר' יוחנן היה לאגמורי לאחריני, על כן מנח תפילין והדר אמר.. וזהו שרמז המסורה מתחילה כתיב ויראו ממך אלו תפילין לומר שיש לך להניח תפילין מעיקרא. והדר כתיב הקהל את העם וגו' למען ישמעו ולמען ילמדו, לאחר שאדם מניח תפילין, אז ילמד לאחרים [מהר"ם, דברים, כ"ח י'].
בכל שנה במסגרת הלימוד של "שניים מקרא ואחד תרגום" אני בוחר פרשן אחר על התורה. ואז חוזר לכמה מחזורי רש"י .. השנה, לראשונה, הכנסתי ללימוד את פירושו של המהר"ם מרוטנבורג על התורה. פירוש קצר. פנינים ספורות. בעזרת השוואה של מילה משני מקורות הוא מביא לימוד, או מקור ללימוד. אז הפעם חרגתי ממנהגי להביא את ה'שפת אמת' והבאתי מפירושו.
המילה "ויראו" מופיעה הן בהקשר של תפילין, מצוות עשה והן בהקשר של מצוות הקהל. המהר"ם מביא את המעשה מהתלמוד [בבא קמא י"ז עמוד א']. שבתמצית מביא קושיה על התנהלות של רבי יוחנן שפעם הקדים הנחת תפילין (מעשה) ללימוד תורה ופעם לימוד תורה להנחת תפילין. התשובה היא ההבדל בין לימוד אישי ללימוד לאחרים. עקרונית, לימוד תורה חשוב יותר ממעשה, כי הלימוד בעצמו מביא לעשייה נוספת, אבל, מלמד אותנו רבי יוחנן, שכאשר רוצים ללמד אחרים, כשרוצים להשפיע ולחנך, קודם תעשה בעצמך. קודם שיראו שיש עלייך תפילין, אחר כך, תלמד אותם שצריך להניח.
וְלֹא־נָתַן֩ ה' לָכֶ֥ם לֵב֙ לָדַ֔עַת וְעֵינַ֥יִם לִרְא֖וֹת וְאׇזְנַ֣יִם לִשְׁמֹ֑עַ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה [דברים כ"ט, ג']׃
משה התחיל כאיש מעשה לפני היותו "רבינו". ארבעים שנה הוא מראה להם כיצד מתנהג איש גדול, עצם ההתנהגות שלו, היא הלימוד, בנוסף לכל מה שלימד בכתב ובעל פה. והנה, משהו השתנה אחרי ארבעים שנה, סוף סוף "נפל האסימון", הלב נפתח, המוח קלט. מכאן למדו חז"ל ש"אין אדם עומד [מבין באמת] על דעת רבו, אלא, לאחר ארבעים שנה". תהליכי חינוך לוקחים זמן (אבל יש גם השפעות מיידיות), לא תמיד אפשר לצפות לשינוי פנימי עמוק, כאן ועכשיו. עוד מעשה, עוד דוגמה, עוד שיעור.
לא להפסיק, להמשיך לעשות. לב לדעת, עיניים לראות, אזניים לשמוע…
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה