בס"ד
ושוב נפל דבר במערכת המשפטית - פוליטית בישראל והוחלט להגיש כתב אישום כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. יש לנושא הזה אינספור השלכות חברתיות - אתיות - כלכליות - פוליטיות - חוקתיות ועוד. והרבה הרבה אמוציות סביב האיש הזה בכלל וסביב נושא החקירות וכתב האישום בפרט. הקיטוב העצום סביב דמותו של ראש הממשלה היא, אולי, תמונת מראה לקיטוב המודגש בכלל בחברה הישראלית. לא זכורה לי עוד דמות שהיו לה מעריצים עד כדי אהבה מטורפת ומצד שני שונאים נוטפי איבה.
נפילתם של אנשים גדולים באופן כללי, גורמת לזעזוע. זעזוע של אמות מידה, זעזוע ביכולת האמון ללכת אחרי אנשים. חשוב ללכת אחרי אנשים, חשוב ללמוד מאורחותיהם של אנשים גדולים, ללמוד מהם מוסר ותורה בכל היבטיה, להיות מובלים אחרי אנשים עם שאר רוח ועם יכולות הנהגה. אבל האחריות לבדיקה אחרי מי אנחנו הולכים היא שלנו. האחריות לבחור את דרך ההליכה גם היא שלנו. יהיה האדם גדול ככל שיהיה, אסור לו לאדם לבטל את שכלו ומחשבתו מפניו. אני חושב שדווקא גישה כזאת תביא ליכולת אמיתית לקבל מאותו אדם. עצם העובדה שאני מכיר בגדלותו ביחס אלי מצד אחד ומצד שני בוחן את דרכי לאורו מאפשרת לי להבין טוב יותר אותו ואת דרכיו וללמוד מכך. לברר שאלות ולראות היכן אני נמצא ביחס אליו וביחס למקום שבו אני רוצה להיות.
דבר זה, של בחינת מנהיגים, כמובן מתוך כבוד גדול, אבל מבלי לאבד את הראש, מאפשרת לבחון אחרי מי אנחנו הולכים. לברר, האם המנהיג רואה בעצמו שליח. מכיר ביכולותיו ובמנהיגותו, לא רואה בעצמו שבוי של הנסיבות או של התנאים בהם הוא נמצא, אלא, פועל לשנות את המציאות לטובה. כן, יש כאן שני צדדים שנראים הפוכים, מצד אחד שליח של הציבור. לשליח יש משמעות של לעשות את מה שהוא נשלח אליו בלבד. וצד שני של מנהיג, קובע דרך ומדיניות. המנהיג האמיתי יודע לשלב בין השניים, מכיר את הציבור אותו הוא מנהיג, יודע מה הוא רוצה ויכול ופועל בשליחותו ומצד שני, יודע לקבל את ההחלטות וקובע את הדרך שבה הציבור יילך.
אז אולי דווקא זה שכל אחד רואה בראש הממשלה משהו אחר, מעיד כי העם פועל עם השכל - עם קשה עורף כבר אמרנו?
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הרב הק' מקאצק על אלי כתיב. כי כשהי' נוגע לא הרגיש נגיעתו כו'. ונראה שהחזירה תורה כל הפרשה שעל זה אמרז"ל יפה שיחתן כו' שגם הוא ירא שמא יש לו איזה נגיעה ואולי יקלקל השליחות ע"י. כי ידע נאמנה כי רצון אאע"ה ימלא השי"ת. רק ירא שלא יגרום קלקול בשליחותו. וז"ש מצליח דרכי כו' והחזיר לעצמו כל הענין והרגיש בנגיעתו. וכשנסתלק נגיעתו זכה להשלים השליחות כראוי. וגם ע"י שידע כי כל ההצלחה היה בזכות אאע"ה אף שגם הוא הי' צדיק. וכן כל אדם צריך לידע כי הוא שליח השי"ת בעוה"ז. וכפי שיודע זאת וכל מעשיו על כונה זו. וגם יודע שכל מה שיזכה לעשות ג"כ ע"י שרצונו ית' שיהיה נעשה רצונו. אז חפץ ה' בידו יצליח [שפת אמת, חיי שרה, תרל"ב]:
בת הייתה לאליעזר ורצה להשיאה ליצחק, כך מביא רש"י בשם המדרש. אין ארור מתדבק בברוך ממשיך המדרש בשם אברהם, אבל עמוק בתוך הלב, אולי חשב אליעזר כי יכול להיות לו טוב אם השליחות תכשל ומשפחתו תאוחד עם משפחת אברהם רבו. והתורה לא חוסכת בפסוקים. "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים". המעשה, שמסופר פעמיים במפורש ועוד פעם אחת במרומז מראה את נכונותו הבלתי מתפשרת של אליעזר למלא את שליחותו. הוא עכשיו ידו הארוכה של המנהיג הגדול ואחרי שנים רבות בבית אברהם ושרה עולמו הערכי - מוסרי נטוע עמוק בתוך עולמם.
אליעזר לא מוזכר בשמו בפרשה. "העבד" או "האיש". לפעמים אפילו שניהם באותו הפסוק. "ותלכנה אחרי האיש, ויקח העבד…" שתי זהויות. איש הוא מלאך. רבקה מביטה אל אליעזר ורואה בו את המלאך שנשלח עימו, היא הולכת אחריו אל עולם לא נודע, אבל לא בעיניים עצומות.
שבת שלום ובהצלחה לעם ישראל בחצי השנה הקרובה שתהיה לא פשוטה..
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה