בס"ד
הפעם הגיעה תורה של העיר באר שבע לארח אותי במסגרת מבצעים בהחלט לא חד פעמיים של צה"ל בדרום. 15 שנים מאז עשיתי משמרת עם אנשי באר שבע שם התחלתי את עבודתי במד"א. היה בהחלט מרגש. שלושה ימים ונפרדים ב"נפגש בשמחות", למרות שברור לכולנו שאם נפגש זה יהיה בסבב הבא.
כי זה נראה "בלתי אפשרי" לסיים את הסכסוך. את הסכסוך הגדול עם העולם הערבי בכלל ועם העזתים בפרט. פרשנות אינסוף ודיבורים לרוב שנראה לי שרק מחלישים אותנו. פתרונות התקפיים, פתרונות הגנתיים ושום דבר לא משכנע. אפילו כבר הפסיקו לנסות ולשכנע בפתרון, אלא, רק בדחייה של הפעם הבאה, שהשקט יימשך קצת יותר זמן.
במלחמה נוטים לחפש את חולשתו של היריב כדי לתקוף אותה, אני חושב שבמקרה זה צריכים לברר את החולשה שלנו. רצועת עזה משמשת לנו אבן בוחן לערכים ולחולשות האלה. מה הייחוד שלנו כעם? האם אנחנו מכירים בו? מה היחס שלנו לאומות שמסביב? האם אנחנו נכונים לבצע פעולות קשות כדי לעשות טוב לנו וגם להם? מה היחס שלנו לארץ באמת? עד כמה אנחנו נכונים להלחם עליה, על כל חלקיה? אלו מקצת השאלות של אמונה ומוסר שרצועת עזה מעוררת. עד שלא נתעסק בשאלות האלה באמת, לא בראייה של פוליטיקה, אנחנו נמשיך להסתובב סביב עצמנו בלופ אינסופי. גרוע מכך, אויבינו מבחוץ והמושפעים מהם מבית, ימשיכו לפורר את התחושות הטבעיות שלנו לזכות לחיות כאן.
בחלקים לא מעטים של ארץ ישראל כבר אין יהודים. איך נגיע למצב שנחזור לשם אני לא יודע, אני רק יודע שזה מתחיל באמת הפנימית שלנו על הזכות והחובה שלנו לחיות כאן. צריך להלחם ולהיות פעילים באותם המקומות בהם יש עדיין מחלוקת. פעם, כאן בגולן, היינו במקום הזה של מלחמה וחוסר ודאות האם נשאר כאן ואסור לנו לשכוח, אסור לנו להיות מנותקים, כי אחרת בשביל מה…
וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה.
וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ.
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ.
וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.
וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם.
וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית.
וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן.
וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה.
וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת.
עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם.
וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וַיָּשֻׁבוּ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים.
חסד? לקחת אשה בכוח, גם אם היא "רק" אחות ולהחזיר אותה אחרי ייסורים וצו אלוהי? ואבימלך לא ידע על אודות באר המים? עבדים בתקופה ההיא לא הגדילו ראש… אבימלך היושב בארץ פלישתים, ברצועת עזה מכיר את חולשתו של אברהם אשר רוצה להקים דת קוסמופוליטית ללא הבדל בין בני אדם ומציע לו - שלום. תמורת שטחים, גוש קטיף. ואברהם נשבע לו. אז "אחרי הדברים האלה" - אחרי השבועה הזאת, אברהם צריך לעבור בירור. אם אתה לא מוכן להקים אומה ייחודית בארץ שהובטחה לך שתפקידה יהיה להשפיע על העולם, אז בשביל מה לך בן? לך ותאבד אותו. עקידת יצחק היא תהליך של בירור לאברהם האם הוא מבדיל בין בנו ממשיכו לבן השפחה.
יוצאים ארבע מהולים לבירור הזה. אברהם שנמהל בציווי, אליעזר שנמהל מהיותו עבד, יצחק שנמהל כבן וישמעאל שנמהל כמה? כבן או כעבד? אברהם מקבל את הדין ועולה עם יצחק. ובעליה להר משהו קורה ולראשונה הם מדברים. "אבי", "בני". אברהם מקבל את יצחק כממשיכו. מקבל את העובדה שהעולם שהעולם לא יכול להתקיים רק בחסד ועליו לשלב בו גם דין. הבירור הזה מוביל לבשורה על הולדת רבקה שתוליד את יעקב שישלב את תכונותיהם של אבותיו, יילחם על מקומו בעולם הזה מול עשיו ומול השר שלו וייקרא בשם "ישראל".
ומעשה אבות…
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה