בס"ד
כשירד מבול על הרחוב
אני אהיה לי גג לשמור אותי קרוב
בחורף מתרחב ברחובות צרים
אני אהיה לי אש מאנשים קרים
(קרן פלס, מבול)
יש צורך במבול. שיעלים הכל. שיטשטש. שיעטוף את הכל במעטה כבד. שישמיד...
ולהכנס לתוך תיבה. סגורה. רק מדור אחד. בלי צוהר.
ולחכות. ארבעים יום חשוכים כלילה.
אולי אחרי שנה. לצאת.
מבחוץ יבש. מבפנים לא תמיד נפסק.
המבול.
אני לא אפרט. בטח כל אחד היה שם. באותם המצבים והזמנים בהם הכל רעד בלי שליטה, בהם היה נראה כי הכל אבוד, שזה לא ייעלם לעולם ורק לשים את עצמי באיזה מקום ולברוח. מה שבדרך כלל לא אפשרי, או שרק חיים במצב של בריחה. ולא תמיד הזמן מעביר את הכל. חיים רק מבחוץ ומבפנים יש מבול שרוצה להטביע. לא פשוט להיות במקום הזה, לא קל אפילו להרים את היד ולחפש קרש הצלה. גם לא פשוט לראות מישהו שנמצא שם, להושיט לו את הקרש ולראות שגם להרים את היד הוא לא מסוגל.
לא להשאר אדישים, לא להתייאש מהטובע, להכיר את הכוחות שלי כדי לא לטבוע יחד איתו. לצוף לידו כל הזמן. הוא חייב להרגיש את הקרש יציב. הוא צריך להרגיש שיש כאן משהו מעֵבֶר, יוצא מהרגיל, הוא לא יעזוב אותי. "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה". זה הסוד. לחפש את הקרש שלנו, להיות הקרש לאחרים.
במשנה בעשרה דורות עד שהביא המבול. ובי' דורות עד שבא אברהם וקיבל שכר כולם דכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות האהבה ולכן גברה אהבת אאע"ה שלא יכלו הרשעים לכבותה ונשאר הקדושה בעולם בכח. דהאדם כולל כל העולם בפרט הצדיק וכמו שבלבו הי' התלהבות יותר מן הטבע. כך נתגלה הנהגה זו בכל העולם ועל זה אמרו חסיד המתחסד עם קונו. ובאמת הי' התחלת ב' אלפים תורה דאיתא עבירה מכבה מצוה ואינה מכבה תורה וזה הי' הפרש בין נח לאברהם אע"ה [שפת אמת, נח, תרמ"ח]:
את נח היה צריך להצפין בתוך תיבה, הרֶשַע, על אף שהושמד, ניצח באיזה שהוא מובן, הוא כילה את העולם. אברהם היה עושה נפשות. מחנך. היה מוכן לקבל את כולם, היה מוכן למסור נפשו למען כולם. אברהם לא הסתפק במה שצריך. אברהם מלא חסד ואהבה. ומתוך כך קיבל שכר כולם. השכר של להיות לכולם. "ונברכו בך כל משפחות האדמה".
אברהם אבינו. שנזכה להיות בניו.
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה