בס"ד
הלכתי השבוע אל הארץ המובטחת. ביקרתי בבית ספר בפ"ת ונפגשתי עם אחראית מגמת רפואה שם שהיא גם מלווה בתי ספר חדשים מכל הארץ. הכל שם יקר ומפואר ובכמויות. יש להם מחברות מיוחדות למגמה עם כל הנושאים והמושגים כבר מוכנים (150 שח למחברת), מסך פלזמה, מצלמה על שולחן המורה וסיורים יקרים וקניות וכמובן הכיתה שמורה רק ללימודי רפואה ועוד ועוד..
והחומר האנושי הוא רק מהקצה. מתוך 300 תלמידים בשכבה, ניגשו 100 לועדת קבלה ומתוכם התקבלו 30 בלבד. ה-30 האלה שלומדים ביולוגיה - רפואה הם עם ממוצע של מינימום 90 מכיתה ט' ("בשאיפה לקבל רק את ה-100"...). אותם 30 תלמידים הם בעצם כיתת אם בפני עצמה!
ישבתי בשיעור. הכיתה בנויה כמו באוניברסיטה. המורה מסבירה מספר דקות, לאחר מכן כל הלוח נהיה שחור מזה שהיא מסכמת את החומר והתלמידים מעתיקים. שקט ודממה. ויש להם בוגרים רופאים ורופאי שיניים ואחיות ופרמדיקים ו...
לנושא של מצוינות, כמו לכל דבר, יש שני פנים. צריך לעודד מצוינות ולתת את כל הכלים להצטיין ולאפשר הצטיינות למי שזה לא בא לו טבעי מצד אחד, ומהמצד שני, ישנם טוענים שהרדיפה הזאת אחרי הציונים גורמת לדריסה של אדם על אדם אחר ולשינוי סולם הערכים. לא משנה כרגע מה הכי נכון ובוודאי האמת נמצאת אי שם באמצע, אני מבקש לבחון איפה אנחנו יושבים על הציר הזה. אני מביט על המציאות שלנו בפריפריה הגיאוגרפית - מגזרית (- מגדרית) ורואה אותה ככזאת שאנחנו מתחילים, מכל מיני סיבות, צעד אחד אחורה (אם לא 10 צעדים) מאותם התלמידים בפ"ת בכל מה שקשור להישגים. אני חדור מוטיבציה ואני מקדיש לכך מאמצים רבים של זמן, כוח וכסף כדי שילדי ותלמידותיי יקבלו לא פחות מאותם התלמידים וייצאו לעולם כשיש בידם את הכלים להתמודד ולהצליח בכל דבר שיבחרו.
אם אני חושב על הדבר הראשון שמעכב תלמידים בפריפריה (ותלמידות בפרט) הרי זה, תחושת חוסר המסוגלות, שאיפות לא גבוהות ואפילו חוסר הידע במה שיש לעולם להציע. גם פה, אני רואה את תפקידי כמחנך, לעשות הכל כדי לגשר על הפער הזה.
אז אני אומר לכם לכו. לכו לכם. לכו לאותם המקומות שתצטיינו בהם. לאותם המקומות שקוראים לכם. תפתחו את האוזניים ואת הלב לקריאה הזאת שמהדהדת בתוככם מהעולם, מכל מה שפגשתם והתנסיתם. ותעשו את זה הכי גדול שאפשר. במקום הכי טוב. ואחר כך תחזרו אל ארצכם, אל מולדתכם, אל בית אביכם כדי להביא את הבשורה שלכם לכאן.
ב"ה בפסוק ברוך אברם כו' קונה שמים וארץ. דאיתא חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו אברהם קנין אחד... פירוש כי הקב"ה אין להשיגו ולדבוק בו מרוב עוצם קדושתו שהוא קדוש ונבדל ולכן הכין הקב"ה חמשה קנינים שעל ידיהם יכולין לדבוק בו ית' ע"י התורה וביהמ"ק כו'. וגם על ידי בריאות שמים וארץ שהוא ג"כ דרך אחד על ידי התבוננות בבריאת מעשה בראשית כדכתיב ה' בחכמה יסד ארץ. וגם ע"י אברהם שהכין דרך והוא בריתו של אאע"ה ולכן נקרא קנין כמ"ש רז"ל שהקנה להקדוש ברוך הוא שמים וארץ זה שאמר במדרש אחות לנו שאיחה כל באי עולם שהכין דרך לדבוק בו יתברך כנ"ל [שפת אמת, לך לך תרל"ז]:
הפער בין השמיים והארץ הוא אין סופי. פער שנראה כבלתי ניתן לגישור בין הארץ שלנו, המעשים, היום יום, העבודה, לבין השמיים שלנו, השאיפות, החזון, הרצונות. קל וחומר כשמדובר בהפרש בין האדם לאלוהים. כדי לגשר על הפער הזה, כדי להיות חזק עם הרגליים בארץ, אבל עם הראש בשמיים וכדי שנראה את השמיים גם בארץ, כדי שנבנה את הארץ בדמות השמיים וכדי שנוכל לדבר עם אלוהים, יש צורך בסולם.
הטבע הוא סולם כזה. ניתן להתבונן במעשה בראשית, בעצם העובדה כי העולם נברא מבחירה חופשית ומחסד כדי לעלות בסולם הזה ולגלות שהבחירה והמוסר נמצאים בכל מקום. שיש מקום לחסד. וכן, בסולם אפשר גם לרדת. אפשר להחליט שהשמיים הם בעצם ארץ. שהכל דטרמיניסטי, ושאין משמעות לכלום.
האדם הוא סולם כזה. יש אנשים שמראים את הדרך. הדרך לעסוק בעולם הזה לעומקו ועם זאת לעשות את זה בעבודה של שמיים. הרצונות שלהם, הערכים והשאיפות שלהם באים לידי ביטוי בעולם המעשה, אין חילוק אמיתי בין שמיים לארץ. ואת זה הם מלמדים את העולם. אברהם היה כזה. לא צדיק לעצמו. אלא, שאיחה, חיבר ותיקן את העולם.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה