בס"ד
שבת פסח תשע"ח
רוחות חדשות של שינוי פדגוגי נושבות בעולם. תפקיד המורה משתנה. הוא כבר לא רק מעביר את הידע. הוא מכוון, הוא יוצר, מוביל למידה פעילה ומשמעותית, מעביר חוויות ומלווה אישי בדרך להתבגרות. ובלילה הזה, שסדרו נקבע כבר לפני אלפי שנים, כולנו "מורים חדשים". יוצרים גירוי ללמידה, מחכים שהתלמיד יעלה שאלה והמהדרים ישתמשו במתודות שונות ומגוונות כדי להשאיר את הילדים ערים. ערים לשמוע, ערים לקבל, ערים להפנים. ערים כי הם שותפים.
והלילה הזה כולנו גם לומדים. יחד. למידה רב גילאית, רב דורית. חברותות של אנשים בעלי אופי שונה (לפחות ארבעה...). הרשע יאתגר, החכם יחדד וזה שאינו יודע לשאול יצריך מאיתנו יצירתיות להתאים לו דרך למידה בה יוכל גם הוא לבטא את עולמו. התם - יתמה, "התמיהה היא ראשית הפילוסופיה" כתב אפלטון. ובשאלת ה"מה זאת?" הפשוטה, אך האמיתית ביותר, מה קורה כאן באמת? לא רק הלכות ומה לעשות. מה זאת? מה קורה על שולחן הסדר? מה קורה בעולם? מה באמת קורה אצלי בפנים... דווקא בשאלה זו ננסה לברר את מהות החג, את מהות החרות - בימים ההם ובזמן הזה...
"כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח - הוא על כל הימים... ועל ידי הסיפור מתעורר קצת גאולה... הרי זה משובח - אינו סימן שהוא משובח, רק שנעשה משובח על ידי הסיפור..." [שפת אמת, פסח, תר"מ].
מלמד אותנו ה"שפת אמת" כי הלימוד הזה הוא יום יומי. כי הלימוד הזה משביח אותנו. "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" – אולי נתחיל לשאול איך כל הלילות יהיו כמו הלילה הזה.
שבת שלום וחג שמח,
איתן
(מה שכתבתי להגדה של האולפנה השנה עם תוספת של כזית...)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה