בס"ד
ויקרא תשע"ח
ידוע על טייסים ומאמני כדור סל כשני מקצועות שיש בהם צורך לקבל כמות החלטות גדולה בתנאים של חוסר זמן. התנאים משתנים כהרף עין ועליך לקבל החלטות שישפיעו על הגורל של הטיסה או התוצאה של המשחק. גם ניהול מצריך קבלת החלטות. לפעמים אלו החלטות שאפשר לקבל אותן בכובד ראש, בשיקול דעת רחב. יש זמן לחשוב. להתייעץ. ופעמים רבות יש לקבל את ההחלטה כאן ועכשיו. וכשיש מפגש בין אישי, ההחלטות מה לומר, איך להגיב, ההחלטות צריכות להתקבל ממש תוך כדי דיבור ויכולות להיות בעלות השפעה רחבה על מי שעומד מולך. כמובן, ככל שתתכונן יותר, תלמד יותר, תתנסה יותר, כך סביר יותר שגם ההחלטות שתקבל בשניות יהיו טובות יותר. כאשר אתה עוסק בניהול, קצב קבלת ההחלטות עולה וההשפעה של קבלת ההחלטות שלך עולה.בעצם, כל אדם עוסק בניהול. אדם מנהל את עצמו, את ביתו וכל אחד גם לוקח על עצמו אחריות כזאת או אחרת על הסביבה. לקיחת אחריות מביאה איתה סיפוק גדול, אבל גם אחריות. אחריות על היכולת לשנות ולהשפיע, על ההצלחות. אבל גם על הכישלונות. והאחריות הזאת והתוצאות שלה יכולות לגרום לאנשים להימנע מלקחת אחריות, להימנע מלקיחת סיכונים, ללכת "על בטוח".
סיכונים יש לקחת באופן מחושב. אחריות יש לקחת מתוך הכרה ביכולות, מתוך צניעות אבל עם הכרת הערך העצמי ומתוך מודעות גם לכוחות שלי אבל גם לכך שאפשר לטעות. מה אפשר. סביר מאוד שתטעה. סביר מאוד שתיכשל ושתצטרך לחיות עם הכישלון הזה. מי שעושה - מצד אחד בונה ומצד שני מלכלך את הידיים. לא כל אחד מתאים לכל סוג של "לכלוך ידיים", אבל כל אחד מחויב לקחת אחריות. כל אחד מחויב להתערב במציאות ולנסות לשפרה.
(תהלים פו, ב) לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני... כך אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה...[בבלי, ברכות ד'.]
דמותו של דוד עומדת לנגד עיני, כאשר אני מרגיש שאולי אני משלם מחיר אישי על התערבות, על עשייה ולקיחת אחריות. כשידי מלוכלכות בדם (לפעמים ממש), אני מצד אחד עושה חשבון נפש האם פעלתי נכון ומצד שני מחזק את עצמי שעשיתי, שפעלתי.
"ובהיות החוטאים על מדרגות מתחלפות, מהם מוכנים [יותר סיכוי] להכשל בחטא ומהם רחוקים מזה… היה הדיבור בהם על אופנים מתחלפים וקורבנותיהם מתחלפים… אם הכהן המשיח...כי לא מלבו היה החטא כלל… ובשגגת סנהדרין שהוא גם כן רחוק אמר ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל… ועל עוון המלך אמר אשר נשיא יחטא כי אמנם זה דבר מצוי שיחטא.. ואמר על עם הארץ ואם נפש אחת תחטא בשגגה כי זה אפשרי קרוב [אבל פחות ממלך]... [ספורנו, ויקרא]
הסיכוי הכי גדול לטעות נמצא אצל המלך. המנהיג. לא אצל הכהן המשיח שנמצא כל ימיו בקדושה, לא אצל הסנהדרין היושבים בלשכת הגזית בבית המקדש ודנים בסוגיות עקרוניות חשובות ואפילו לא אצל האדם הפשוט. המלך, זה שצריך לקבל החלטות על ענייני המדינה, זה שצריך לדאוג לכללה, לביטחון, לחינוך ולכל חלקי החיים מהחשובים ביותר ועד לפינוי האשפה, הוא זה שהסיכוי שלו לטעות הגדול ביותר. יותר אחריות, יותר סיכוי לטעות. וכן גם המלך צריך להביא קורבן על טעויותיו. אבל רק מי שבתפקיד מלך יכול להיות המשיח.
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה