בס"ד

פרשת "לך לך" תשע"ז

גבירותי ורבותי – מהפך! (או במילים אחרות, שוב התקשורת מופתעת מזה שהיא לא מנהלת את העולם...). נו, אז מה אתם אומרים? אמריקה, נושאת דגל העולם החופשי, תהיה מקום טוב יותר לחיות בו? האם הנשיא החדש, המצהיר על אהבת ישראל, יפרוש עלינו את חסותו? האם הגיע הזמן לחזק את יהדות ארצות הברית? אולי זה הזמן לבסס את הקשר עם המעצמה, לחזק בה שורשים כדי לעזור למדינת ישראל?

נראה כי הנושא הזה של זהות לאומית מול אוניברסליות / קוסמופוליטיות היא אחד הנושאים אשר מעסיקים את העולם היום, אם זה הנשיא החדש של ארצות הברית, המצהיר על חיזוק הלאום, אם זה כל מה שקורה באירופה עם הגעתם של מיליוני פליטים מלאומים שונים אל חיקה של אירופה הלבנה והנוצרית בדרך לשנות אותה ללא הכר ואם זה, לבסוף, מה שקורה אצלנו. למה אנחנו לא יכולים להחליט סוף סוף מי אנחנו? מן ערבוב של אדם בעל תודעה לאומית חזקה, פחד פנימי מפני הגויים ורצון לשלום עולמי...

במין טיפול פרואידיאני נחזור אל העבר של האומה, נראה מי הם המייסדים שלה ומהם הכוחות אותם הם שתלו בנו, כוחות הפועלים עד ימינו אלה. לצורך כך אני מביא לכם תמצית של התמצית מפירושו הכולל של הרב שרקי על הפרשיות ומעבר לתוכן, הוא מראה לנו כיצד לומדים תנ"ך באמת [רמז – קוראים את הפסוקים..].

סופה של פרשת נוח מביא את האדם ה"דתי" למבוכה:

ויִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם

כי הרי אנחנו מכירים וחיים על:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

אז מעבר לסתירה בין הפסוקים, מי הדמות שיזמה את ההליכה לארץ כנען, עולה השאלה העקרונית, האם בכלל ההליכה היא בעקבות ציווי אלוהי או שמא תכנון האדם? והמפרשים נדחקו לתרץ תרוצים שונים (ראו ראב"ע). אבל, קודם כל נשאל שאלה בסיסית – למה תרח מחליט לעזוב את אור כשדים מולדתו וללכת דווקא לארץ כנען?

לצורך כך, נלך עוד אחורה, להכיר את משפחת אברהם. לאברהם יש גם שם משפחה:

וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי

אם כן, אברהם – שם פרטי, המשפחה – עבר. מיהו עבר? כותב ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי, מאמר ראשון, צ"ה:

וְאַבְרָהָם סְגֻלַּת עֵבֶר וְתַלְמִידוֹ וְעַל כֵּן נִקְרָא עִבְרִי, וְעֵבֶר הָיָה סְגֻלַּת שֵׁם וְשֵׁם הָיָה סְגֻלַּת נֹחַ,

עבר היה ממשיכם של שם ונוח והקים משפחה גדולה שנקראה על שמו "העברים". מה הייתה ארצם של העברים? שוב, נפנה לפשט הפסוקים (בראשית מ', ט"ו):

כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר

יוסף פונה לשר מצרי בכיר ומזכיר כי הוא מגיע מארץ העברים, משמע היה ידוע לכולם כי ארץ כנען היא במקור ארץ העברים, שגלו ממנה והכנעני הולך וכובש אותה. אם כן, משפחת העבריים נמצאת בגולה, באור כשדים, ארץ הכשדים, אור = אש, המדרשים מתארים מה היו עושים לעבריים באור כשדים – שורפים אותם באש. שלושה ממשיכים אחרונים של העם העברי היו לו לתרח, אברהם, נחור והרן. הרן נשרף בשואת אור כשדים, שליש מהאומה... תרח מבין שאי אפשר להמשיך בגלות וחוזה את חזרת העבריים לארץ כנען, ארצם המקורית של העברים (יש לך גם תיעוד ארכיאולוגי – חפשו "עם החבירו"), בניסיון למצוא לשרידי משפחתו מקלט בטוח, תרח, אם כך, הוא ציוני חילוני (בבחינת משיח בן יוסף המביא את הגאולה). בדרך, עוצרים בחרן ותרח מחליט לעצור. מי משכנע אותו? שוב, על פי הקשר הפסוקים - נחור, נחור בוחר להישאר בארם נהריים, שתכונה בהמשך "עיר נחור", נחור סובר כי יש להשליך את הזהות הלאומית העברית ויש להיטמע בישות כללית ארמית. בארם מדברים ארמיקאית, ודעתו היא כי יש להיות מחוברים לגויים טובים ולאמץ את התרבות שלהם.

ולאחר ההתחלה של פעולת הציונות המדינית של תרח, גם אברם רוצה להיות אישיות אוניברסלית – "אברם – אב לארם", הוא אישיות חשובה בחו"ל, יכול להשפיע גם על קהילת העברים וגם על הגויים כולם, זה הזמן להישאר בארמיקה הגדולה והנוחה ולהשפיע על כל הגויים. אלא, שהתוכנית האלוהית לאברם – אברהם שונה, כן, תהיה "אב לעולם כולו", אבל דרך הייחוד שלך כעם (הניגוד הזה בין רצון אברהם לרצון הקב"ה עוד יבוא לידי ביטוי). ועל כן – "לך לך"  ואם כך הרצון  של אברהם לעלות לארץ היא ממוטיבציה אלוהית, התגלות, נבואה.

אז כך התחלנו – משפחה מסובכת שכזאת; האב ציוני חילוני, אחד הבנים נשרף בשואה מה שמשאיר שריד טראומתי אצל כולם, הבן השני רוצה להתנער מזהותו הלאומית והבן השלישי הוא ציוני – דתי עם רצון לתקן את העולם כולו. בדורות הבאים – צאצאים של האחים האלו יתחתנו אחד עם השני, יעברו בירור של הממשיכים עד שתתגבש מחדש הזהות הלאומית – ישראלית.

פלא שאנחנו כאלה מסובכים? ;)

שבת שלום,

איתן