בס"ד

פרשת "וירא" תשע"ז

"רואה את הגופים, מסתכל לנשמה. אפשר להזיז? מותר לשנות? " (לואי שארפ, "המורה").

כן, באמת, מותר? לפני שנים זו בכלל לא הייתה שאלה – ילד, אתה תהיה מה שאני אגיד לך! היו שנים וזרמים בהם המעמד הנפשי של ההורה, המורה, היה (או עדיין) כזה של משקיף, אולי חבר. היום נראה כי הולכת ונבנית תפיסה של דמות הלוקחת אחריות על מתן כר אפשרויות נרחב להתפתחותו של הילד, בנייה והכוונה של יכולות וידע ומתן סביבה המאפשרת גדילה וצמיחה. וכשהזרע נובט וצומח, אתה מתחיל לעזוב ולתת לו לצעוד לבד, הוא מחליק כמעט ואתה כובש את הרצון, את תחושת הצורך להושיט לו יד. ועם זאת, אתה כאן, לידו, הוא יכול להיאחז, להיתמך והוא יכול גם לבחור ליפול.

• יצר הרע גדול מאוד - אני יודע מה טוב בשבילך, תראה כמה טוב לך כאן, תלך לפה, אל תלך לשם, אני אבא שלך! אני המורה! אני יודע!
• יצר הרע גדול לא פחות – אני מאפשר, אני פתוח, תלך בדרך שלך, לך לבד..

חינוך בשתי שורות; אני לוקח אחריות על תהליכי השינוי, יש כיוון כללי ברור, אני מוביל אותך לשם ואני גם מוכן להסתכן בשבילך תוך כדי התהליך. איך אתה, האישיות הספציפית תגיע? אני יכול ללוות, לתמוך, להציע, אבל בדרך הזאת אתה תלך, את הדרך הזאת – אתה תבחר.

אברהם, כך על פי המדרש, מנצל רגע שהוא נשאר בחנות של אביו, חנות האלילים [זאת לא חנות רגילה, כאן מוכרים אלוהים, כאן גר אדם שיודע ליצור אלוהים..] ושובר את כל הפסלים, חוץ מפסל אחד, פסל גדול במיוחד. אברהם לוקח מקל ומניח אותו ביד הפסל הגדול. כאשר אביו והמשפחה מגיעים ורואים את המצב בחנות, הם מאשימים את אברהם, ואברהם תולה את האשמה באותו פסל גדול. דממה. כן, אברהם, אתה צודק, זו ממש שטות לעבוד לפסל מעשה ידי אדם. שבר אמוני גדול עובר על האנושות ויש מצב שהסדר האנושי הולך להתפרק ולחזור לברבריות. אפשר לדמיין את גדולי הדור, שם ועבר, חוששים מכך. אבל אברהם הבין שזוהי שעת חינוך, הגיעה זמנה של האנושות לעלות קומה. הוא לוקח אחריות, הוא לוקח סיכון, אולי באמת, בהעדר אלוהים מוכרים, האנושות תחזור למצב פרימיטיבי ומקולקל ואולי אכן היו נזקים כאלו עקב מעשהו של אברהם, גנבות, רציחות, השתוללות, אבל אברהם מישיר מבט, לוקח אחריות, ולוקח את כל האנושות צעד אחד קדימה.

אברהם פועל במציאות ומוביל תהליך כלל אנושי ענק, העולם הזה הוא זירת הפעולה של התעוררות המעשים מלמטה, של האדם ואברהם מסתובב בכל העולם הידוע ומשנה אותו, אבל "יושב פתח האוהל כחום היום", עם כל החום של האהבה של אברהם, מסביר ה"שפת אמת", הוא יודע שהשפעתו היא רק כפתח קטן באוהל, אדם, בשר ודם, עומד כאוב ובטוח, בפתח האוהל, מחכה לכם...

שבת שלום,

איתן