בס"ד
מה הסיכוי. מכירים את המשחק? להגיד יחד מספר נתון בטווח כל שהוא, אם אומרים את אותו המספר, מקיימים את התנאי שהוחלט. מה הסיכוי שאתה שוטף את הבית במקומי, 1-10, שלוש ארבע ו… ההיתכנות, היא, כמובן, סטטיסטית. אז יש סיכוי. והוא אחד ל…
מה הסיכוי שתשנה את דעתך? שאשנה את דעתי? שנתקרב בדעותנו? שנתחיל להסכים? אחד לכמה? לכמה?? מה המנגנון בכלל שדבר כזה יכול לקרות? אחרי שהתרגלנו לחשוב פחות. אחרי שהתרגלנו שהבוט הנסתר שולח לנו את מה שאנחנו רוצים לשמוע (ואת מה שמישהו רוצה שנקנה), אחרי שאנחנו חיים בתוך הבועה של עצמנו? ראו, למשל, איך יורים בתוך הנגמ"ש של הקוליאציה (כולל החלק שלא יודע מה זה נגמ"ש…) בויכוח שהביא עמית סגל, בין השר סמוטריץ' ובין חה"כ גולדקנופף מיהדות התורה, על המשמעות של סיפור תנ"כי. צפייה מומלצת. מה הסיכוי שמי מהם יבין אחרת, אפילו פסוקים מהתנ"ך?
הפסיכולוגים והפילוסופים אופטימיים. הפילוסוף עמנואל לוינס, למשל, מדבר על לימוד מתוך התנסות וחוויה, הדורשת פתיחות וללא התנייה מראש. הפסיכולוג ביון, מדבר על צורך ראשוני מולד לחתירה אל האמת. ואחרי התיאוריות היפות, נוחתים למציאות. מתי נעלמה הפתיחות, מתי הגענו כדף חלק לשמוע מישהו אחר ואיפה החתירה לאמת, שהיא קצת לא מתאימה לי.
מה יביא איתו ה-AI המתפתח בקצב שאנחנו עוד לא מסוגלים לתפוס? העמקת השקיעה בתוך הבועה הספציפית, ששטה בתוך הבִּיצָה הספציפית שבה גדלתי? או, שהצורך לקבל מידע מהאחר יירד כל כך (כנבואת ירמיה בפרק ל"א) שנהיה פתוחים למגוון דעות ונוכל לשפוט בעצמנו, באמת, בלי התנייה מוקדמת?
אז, עד שתהיה לנו תשובה לזה (או עד שיהיו כאן רק רובוטים), נוכל להתקדם, רק מהסתכלות פנימה, לנסות ולשנות רק את עצמנו. וראיתי השבוע תרגום נפלא לפסוק מפרשת השבוע (שמות כ"ג, ד'):
כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ׃
הפסוק מדבר על מצווה של סיוע לשונא, קל וחומר לכולם. המשא שעל החמור כבד, החמור לא יכול לקום, לך תעזור לו. התורה השתמשה בשורש המיוחד והכאילו הפוך, "ע.ז.ב", כאשר, התורה, בעצם, מצווה לא לעזוב!
וכך לשון תרגום אונקלוס על הפסוק:
אֲרֵי תִחְזֵי חֲמָרָא דְּסָנְאָךְ רְבִיעַ תְּחוֹת טוּעְנֵיהּ וְתִתְמְנַע מִלְּמִשְׁקַל לֵיהּ מִשְׁבָּק תִּשְׁבּוֹק מָא דִּבְלִבָּךְ עֲלוֹהִי וּתְפָרֵיק עִמֵּיהּ׃
אונקלוס, יוצא לפעמים מהתרגום המילולי, כדי להסביר. את מה לעזוב (מִשְׁבָּק תִּשְׁבּוֹק) כדי להצליח לראות את המצוקה של האחר, אפילו של השונא? תעזוב את מה שבליבך עליו (מָא דִּבְלִבָּךְ עֲלוֹהִי). שים רגע בצד, את הדעות הקדומות, את כל ה"ידע" שלך על האחר, את הפרשנות שלך עליו ותסתכל, רגע, על המציאות הפשוטה, שים בצד את עצמך לכמה דקות. מה תראה? אדם. במצוקה. זה הכל.
תעזוב הכל, לך תעזור. אפילו חמור יקום מזה…
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה