בס"ד
לך אל הנמלה. תראה אותה, איך היא עובדת כל היום. יוצאת למרחקים להביא אוכל, תקריב את חייה, בהגנה על הקן, סוחבת יותר ממשקל גופה ומביאה מזון, לצאצאים, שמעולם לא יהיו שלה. בהחלט עושה חשק לקום בבוקר… 🙂
אלטרואיזם (זולתנות), לתת בלי לקבל, תרומה ללא תמורה. העדפת הזולת על פני עצמי. התנגשות חזיתית, לכאורה, עם 'חוק הג'ונגל', עם תיאוריית החזק שורד. בעוד שפילוסופים מאמינים ראו בתופעה הזאת, את נקודת הממשק האלוהי - מוסרי במציאות, ביולוגים אתאיסטים, נדרשו להסביר, כיצד גם הנמלה והדבורה, הפועלות, מרוויחות מהנתינה הכמעט אבסולוטית שלהם. כבר הזכרתי כאן, את הקול החזק של הביולוגים - האתאיסטים, ריצ'רד דוקינס, הטוען כי הגנים שולטים בנו כיצורים חיים, כך, שכל נמלה ונמלה, משרתת בעצם, 'מרוויחה' את העברת הגן שלה, הרי כל נמלה היא כמעט תאומה של חברתה (ואני מתאפק לא להכנס כאן לפרטים הגנטיים המרתקים של רביית נמלים ודבורים). הנאצים, ימ"ש, לקחו עוד צעד קדימה ובעקבות הפילוסופיה של ניטשה, ראו באלטרואיזם, פגם עמוק של החלשת החיים והמציאות והאשימו בזה, כמובן, את היהודים.
לאדם המוסרי, אלטרואיזם נראה דבר הגיוני, ברור ואפילו נעלה (העובדה שתמיד יש איזה שהוא רווח לנותן, רווח שהציניקנים תמיד יבליטו, לא תמיד יכול להסביר נתינה ברמה גבוהה, עד כדי מסירות נפש). אנחנו נחשפים לתופעה הזאת, משתדלים לקיים בעצמנו ולא תמיד רואים את הפלא שבעניין (הרי לא בקלות נוותר לאחינו על אחת ממטלות הבית, לא שזה קורה פה ממש עכשיו, כמובן, שמעתי שיש דבר כזה). זה פלא עצום, שיש להכיר, שיש להוקיר. להכיר ולהוקיר את עצמנו, על זה שאנחנו רואים בו עוצמה, שאנחנו מוכנים להיות חלק מזה בכל כך הרבה פעולות וזמנים. להכיר ולהוקיר את מי שחייו הם ביטוי לתופעה הזאת, וגם, לא פחות חשוב, כל אחד שמוכן להוסיף, אפילו גרגר אחד, לקן המשותף שלנו.
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
ויקחו לי תרומה. וקשה דהול"ל [שהיה לו לומר] יתנו. ופי' רש"י ז"ל יפרישו לי מממונם נדבה. ונראה שזה הבחינה שפורש אדם דבר משלו ומבדילו להשי"ת [לה' יתברך] חשוב לפניו יותר מגוף הנתינה. כי לי הכסף וכו' [...] ועשו לי מקדש כו' הוא בכל מעשה האדם. [...] מאת כל איש אשר ידבנו כו' פי' מכל מיני נדיבות ורצונות שנמצאים בלב האדם יפרשו תרומה [שפת אמת, תרומה, תרל"ד]:
שני חלקים למעשה התרומה. הראשון, הוא השינוי בנפש. התגברות על הדבר הבסיסי ביותר, לדאוג לעצמי. להנות מעמלי. מה ששלי, שלי. אני לוקח מעצמי. הדבר השני, הוא הנתינה. והלקיחה קשה יותר. הבחינה, הראשונה, אומר ה'שפת אמת' בעקבות רש"י, היא המשמעותית יותר. אם הצלחת 'לקחת', ה'נתינה' תקרה מאליה. 'מיני נדיבות ורצונות' יש בלב האדם. יש עושר גדול לאפשרות לנתינה, חשוב להשתמש בכולם, חשוב להעריך את כולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה