בס"ד
כולם רוצים להיות חופשיים. להגיד לעצמם שהם יכולים תמיד לשנות (אני תמיד יכול להפסיק…), שהם לא שבויים בקונספציה בתבניות חשיבה מוגדרות, לא מושפעים יותר מדי מהסביבה, שיש להם חשיבה עצמאית בקבלת ההחלטות ובאופן כללי הם מנהלים את חייהם על פי רצונם ועקרונותיהם. המחקר הביולוגי - פסיכולוגי של המוח וההתנהגות אומרים לנו ההיפך. מאות אלפי שנות אבולוציה עצבו אותנו לקבל החלטות דווקא על פי תבניות החשיבה שקיבלו חיזוק של 'השרדות'. המוח מוצף אינסוף גירויים והכי יעיל יהיה לפעול כמו שכבר ראינו והתנסנו, אנחנו ואבותינו. כך, שהגירויים והתגובות שלו, לא נעים לומר, די צפויות, כך שאפשרויות רבות של מחשבה ועשייה, נזרקות לפח האשפה האבולוציוני.
אחד הכלים החזקים בחינוך והוראה, בעיניי, הוא יצירה של מהפך מול מה שנדמה כצפוי. זו יכולה להיות מילה לא צפויה, התנהגות, תשומת לב מפתיעה (הוא רואה אותי!), מידע מפתיע, עד לתהליך סדור של "המסה" מודעת של תבנית חשיבה קיימת, יציקה של תוכן חדש וניסיון להפנים אותו אצל האחר. בביולוגיה קוראים לזה "המוח הגמיש". זו אחת הסיבות שתהליך החינוך מצריך אמון. אמון בכך שההמסה, השבירה, אפילו המחיקה יכולה להתקבל בצד השני, לא לרסק אותו. אמון בעצמי, שאוכל, אחרי ששברתי, לעזור ולבנות מחדש.
ויש שבירות לא מתוכננות ולא מבוקרות. מישהו צריך הרחבה על שבירה לא מתוכננת ב-4 (או 2,000…) השנים האחרונות? אז אני חוזר שוב ושוב, אל אותם הלוחמות והלוחמים בחזית הזאת. אלו שנמצאים ליד. ליד אלו שעולמם נגנב מהם, שהשגרה, שהמוכר, הידוע, וגם האהוב נשבר להם (לנו) בבת אחת. להבין, לשמור, להדריך, לכוון, לעזור לבנות, או, פשוט, להיות…
שבת שלום, חורף טוב ובשורות טובות,
איתן.
ואת הנפש אשר עשו בחרן מתרגמינן נפשתא דשעבידו לאורייתא כו'. פירוש נפש, הרצון. כמ"ש יש את נפשכם והוא שאסף כל הרצונות מעולם הזה להשי"ת. עשו לשון כפיה כמו גט מעושה. כי הקב"ה א"ל מארצך כו' הפי' שיקח עמו כל הרצונות אחרים שהיו לו והוא בחינת בכל לבבך נפשך מאודך. מארצך נגד בכל לבבך כי מחשבות האדם נוטה אחר מה שרואה ומכיר כל הדברים שבארצו. נפשך הוא ממולדתך כי הנפש נמשך אחר אביו ואמו ומשפחתו. ומבית אביך הוא נגד בכל מאודך כי לא חסר לו בבית אביו מאומה ועזב הכל לכבודו יתברך וילך כאשר דיבר אליו כו' כלומר שלא הלך בעבור הברכה רק לעשות רצונו ית' [שפת אמת, לך לך, תרל"ה]:
אני חושב שאברהם נתפס אצלנו כאדם נוח לבריות ולא לחינם הוא מייצג את מידת הרחמים. גם במקומות בהם הוא יכול היה לדרוש את המגיע לו בכוח, הוא העדיף לפתור בדרך של ענווה וויתור. מול לוט, אבימלך, פרעה, בני חת… ה'שפת אמת' לוקח את דמותו של אברהם למקום אחר. 'את הנפש אשר עשו'... כפו את רצונם על רצון אחרים, הכריחו אותם לעמוד את מול האמת של אלוהים אחד.
הפירוש הזה מתכתב עם מדרש שבירת הפסלים הידוע. אברהם גורם לשבר רוחני גדול בעולמם של אנשי דורו. כל האמונה שלהם נשברת, תרתי משמע, אל מול עיניהם, אברהם מכריח אותם לפקוח את העיניים ולהבין כי כל מה שהאמינו בו קודם, פשוט כבר לא קיים. הם כבר לא יכולים לראות את העולם כפי שראו אותו כל השנים.
"כי מחשבות האדם נוטה אחר מה שרואה ומכיר כל הדברים שבארצו.." אומר ה'שפת אמת'. זו האבולוציה של המחשבות והדעות, המשך ישיר של המוכר והידוע. ולכן - 'לך לך'. צא משם ותוציא משם את כל העולם. הקב"ה שובר את אברהם, מנתק אותו בנבואה מכל מה שהכיר, אבל, 'ואהיה עמך ואברכך'. אני איתך בשבר, אני תומך, מברך, מלווה. וככה גם אתה תעשה. כן, זה היה הזמן לשבור את הפסלים, אבל, לך תקים אומה שתפקידה לתמוך בשבר הזה, למלא את החלל, 'ונברכו בך כל משפחות האדמה'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה