בס"ד
"פעמים אני חושבת, שהחטא הנורא והאפל ביותר של האדם הוא לחשוב רעות על עצמו (אני קוראת לזה להביט על עצמו 'בעיני השכנים' ולא בעיני האינסוף). ואין בזה ענווה כלל – כי אם רפיון ובריחה מבניין החיים, שהוא, כמדומני, אחד מיסודות היהדות. אהוב את האלוהי שבך ואת כישרונותיך שהם טיפה ממקור הנצח. אני מאמינה בכוחותיך ובעתידך"
[מכתבי זלדה]
היום אני פחות מקורי, יותר צינור, מעביר את מה ששמעתי, את מה שנגע בי, ואולי גם המסננת שלי תעשה משהו. אז הבאתי את המשוררת זלדה. את הציטוט הזה שלה ששמעתי בפודקסט של טל בשן (פרק מתוך 'סליחה, זה לא מה שהזמנתי' - מומלץ!) ומילותיו של טל, כשהוא חולה בקורונה, טיפסו לתודעה, הוקרנו כמראות מתחלפים במראה, מראות, שמפעם לפעם, אני מרים אליהם ראש, להביט בהם, להתמודד איתם.
'מטאפורה מארגנת'. דימוי מעולם אחד, המושלך לעולם אחר, כדי לעזור לאדם לארגן לעצמו את העולם שבפנים, שבחוץ, ובעזרתה גם יוכל לשנות את עצמו, לשמור על עצמו, אל מי או מה שמאיים על המטאפורה, שהיא, הוא עצמו. כל אדם יכול לחשוב על המטאפורה שיכולה לתאר אותו, עצם, בעל חיים… טל דיבר על מטאפורה שאני מחובר אליה, אש. אש פנימית שהיא אני, שהיא הכוחות שלי. עוצמת האש הזאת, תלויה, למרבה התסכול, בסביבה. עצם ההמצאות שלי בחברה, עוד לפני שהאדם שמולי פתח את הפה, או, עשה פרצוף, משהו עלול להשתנות בעוצמת האש שלי. ואם אני אדם מְרַצֶּה, האש שלי כל כך תלויה באחר ואני נכבה, נשרף, או שורף, כמעט מבלי שליטה.
ואני נשרף הכי הרבה, אומרת זלדה, אל מול האינסוף, אל מול המבט השופט, הלא מתפשר שאני, בעצמי, שם על האינסוף. ואז אני חסר סיכוי לחלוטין, כי, אי אפשר לעמוד מול דין האינסוף. היא מציעה לנער, קרוב המשפחה אליו כתבה את המכתב, שיסתכל על עצמו דרך השתקפותו בעיני השכנים. שכן טוב, רואה, לרוב, את הטוב שבך, את המציאות, מבלי הכרות עם הפגמים העמוקים של אח קרוב. אבל, טל, ממליץ להשתחרר גם ממנו. גם מהתלות בשכן הטוב, או, באח הקרוב ובטח מאנשים שופטים, תחרותיים. אפילו מהדימוי שלהם בעיני עצמי, בהשוואה שלהם אלי.
'מדד האש'. עד כמה אני מכיר באש שלי, בגובה הלהבות. עד כמה הגובה הזה משתנה אל מול אדם כזה או אחר, או, אפילו אצל אותו אדם בזמן סיטואציות שונות. מתי הלהבות יורדות, מתי עולות, מתי האש מפיצה את שיא החום, מתי, מה, או, מי, מדכא אותה. ועד כמה, אני בעצמי, מסוגל, לשמור עליה כמו שהייתי רוצה. כמו שאני.
ככה אני יכול לשמור על עצמי, ככה אני יכול לפעול, ככה אני יכול למצוא נפש להדליק איתה להבות, ככה, אומרת זלדה, אני יכול להביא, מעצמי, טיפה ממקור הנצח.
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
במד' מו"ח [מוות וחיים] ביד לשון כו' גחלת נפח בה כו'. כי חיות אלהי כשלהבת קשורה בגחלת. כן יש בכל הנבראים נקודה פנימיות. וע"י הרוח שבאדם דכתי' ויפח באפיו כו'. עי"ז [על ידי זה] יכול להבעיר הארת התורה שנק' אש שיש בכל דבר [שפת אמת, בהר, תרל"ד]
איך השלהבת קשורה בגחלת? אולי, חלק מהאהבה שלי לאש, היא הפלא הזה. משהו כימי - פיזיקלי, אבל, פלאי לחלוטין. פלא כזה, היא החיות, מקור הכוח שניתן לנו מהקב"ה, אומר ה'שפת אמת'. את ה-'פוו' הראשוני, ההצתה, ההפחה הראשונה, קיבלנו מלמעלה, ומאז, ניתנה בכל הנבראים הבחירה, גחלת, או, שלהבת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה