בס"ד
במאמר 'מורים אמיצים: מהישרדות לשליחות' ובספריו השונים על 'הסמכות החדשה' של הורים ומורים נותן פרופ' חיים עומר עצה לצוות החינוכי - עמדו בשער בית הספר / הכיתה לפחות בשבועיים הראשונים לשנת הלימודים. שדרו לתלמידים - אתם נכנסים לבית הספר, לכיתה, למקום בו ישנם כללים שעליכם לכבד. שאתם מוזמנים להכנס למקום הזה שבנינו. הוא פתוח בשבילכם, עם הגבולות והחוקים שלו. אני, אולי, מוסיף למסר שלו בדבר הסמכות, את עניין ההזמנה, את השער הפתוח, המזמין. זה לא רק השער, אלו אנחנו. כן, יש גבולות, אבל השער פתוח ואנחנו עומדים בו, ואנחנו השער בעצמו, מזמינים, פתוחים, כנסו.
השער הוא התחלה טובה, עם זאת, בפני עצמו, הוא לא מספיק. השדר של השער הפתוח (והגבולות) צריך להיות משודר יום יום, שעה שעה. אבל, אמירות בלבד לא מספיקות, התדר שמעבר למילים נקלט טוב יותר מהמילים עצמן. וגם זה, כך אני חושב, עוד לא מספיק. אני מאמין שצריך גם אקטיביות בחיפוש המפתח המתאים לשערים שלהם. ילדים, תלמידים, בני זוג, בני אדם. ולכל אדם יש שם, ולכל אדם מפתח, אין מפתח אפס, אין 'מאסטר' שמתאים לכולם.
לא להתייאש מהמגוון האינסופי, ישנם עקרונות אחיזה. החלק הגדול של המפתח, שאפשר ללמוד ולתרגל איך להחזיק, לסובב, לדייק, לשייף. ועם העמידה בשער, עם העיניים והלב הפתוחים, עם הנסיונות שוב ושוב, מוצאים, לרוב, גם את צורת השיניים הייחודית. עוזרים לפתוח שערים. כאלו שרק חיכו שמישהו יבוא, ונפתחים בעוצמה, וכאלו, חלודים יותר, שבקול חריקה, נפתחים בכמה מילימטרים. מילימטרים גדולים… ובסוף, לזוז הצידה ולתת את המתנה הגדולה ביותר, הנה, זה החלק שלי במפתח שלכן.
קחו.
תפתחו.
בהצלחה.
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
[והוא יושב פתח האוהל] דכתיב פתחי לי אחותי כו', וכתיב פתחו לי שערי צדק, שיש לזה הפתח ב' מפתחות, אחד בידו של הקב"ה ואחד ביד ישראל, וכן איתא בגמ' מי שיש בו תורה ואין בו יראה כאילו לא נמסרו לו מפתחות החיצוניות, שהוא המפתח שביד איש ישראל שעל זה כתיב מה ה' שואל מעמך, אם כן הוא ביד האדם. והוא להסיר הערלה לפתוח פתח הגוף ואז הקב"ה פותח פנימיות פתח הנשמה, וכן כתב מורי זקני ז"ל בשם הרב הקדוש מפרשיסחא במה שאמרו רז"ל לעולם יכנוס אדם שתי פתחים ויתפלל, שפתח אחד לצאת מעולם הזה ופתח השני לכנוס בעולם העליון, עד כאן דבריו. וב' אלו הם בחינות זכור ושמור בשבת גם כן כמו שכתבתי במקום אחר מזה [שפת אמת, וירא, תרס"ה].
אברהם עומד בפתח האוהל. בפתח העולם. פתוח מארבעה כיוונים, אי אפשר לפספס את המסר, גם במדבר. וכשצריך הוא יעזוב את הפתח וירוץ לקראת תיקון העולם. וישתדל ויטרח במצוות הכנסת האורחים, במשימה האוניברסלית שלקח על עצמו, שצוּוָה ללכת בה. עד שכל העולם יידע, לאברהם יש שער שאפשר לעבור בו, בני אברהם עתידים לייצר מפתחות ייחודיים לכלל האנושות.
הקב"ה נתן לנו דוגמה אישית והפקיד בידינו באופן מלא את המפתחות לשערים של העולם. מפתחות הפרנסה, השלום, הרפואה, החיים, התשובה. אנחנו, בתפילה, מבקשים אותם שוב מאלוהים, אבל, הוא אומר לנו, הם בידיים שלכם. התפילה צריכה להיות המעשים שלכם. אחרי שתעשו בעצמכם, תסובבו את המפתח שלכם איתי. וכמו פתיחה של כספת, אתם תסובבו את המפתח שלכם ואני אפתח בשבילכם מהצד שלי…
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה