בס"ד
"החולה מתאר לנו את האני שלו כשפל, כחסר תועלת וכמגונה מבחינה מוסרית; הוא בא בתוכחות ובגידופים כלפי עצמו, ומצפה לנידוי ולעונש. הוא משפיל את עצמו בפני כל אדם, מרחם על כל אחד ואחד מבני ביתו מכיוון שנקשרו אליו - אל איש כה לא-ראוי."
(פרויד, אבל ומלנכוליה)
שנת לימודים חדשה. יש לעבוד על פי המטרות והיעדים. לוח התכנון השנתי של המורה המקצועי שאני מתמלא. נושאים כלליים, שיעורים, מעבדות, סיורים, לימודים בקורס דיגיטלי, שילוב AI, למידה עם גורמי חוץ, מחקר… וערך עצמי? ודימוי עצמי? והשתלבות חברתית? רק בלוח התכנון של המחנכות?
הַעֲרָכָה עַצְמִית הוא מונח בפסיכולוגיה המתאר את ההערכה הרגשית על שוויו של האדם, שיש לאדם על עצמו. המונח מתאר הן כיצד האדם שופט את עצמו ומתייחס לעצמו [...]. הערכה עצמית היא ההערכה השלילית או החיובית של העצמי, במובן של מאפייני הרגשות שחש האדם כלפי עצמו. (ויקיפדיה, הערכה עצמית)
לא מעט הגדרות יש למונח הזה. גם לא מעט תיאוריות על גורמים וטיפול. אבל, נדמה לי, כי את המושג הזה כולנו מבינים אינטואיטיבית. אז, אולי, לא הרגשנו ירידה בערך העצמי כמו שתיאר פרויד למעלה, אבל, לפחות משהו מזה. את התחושה שמשהו בועט בך במקום הכי רגיש של הנפש. כמה קשה להתמודד עם עצמך. איך לשים הגנות, כשהמתקפה מגיעה בכלל מבפנים?
רוצים לשמוע פסיכולוגיה חיובית מהאינטרנט? "הביטחון העצמי כרוך בקבלה עצמית עמוקה, בנכונות לשינוי ולפחות אדם אחד נוסף שרואה בך אדם ראוי." נו, בסדר, אבל אם הייתי מקבל את עצמי באופן 'עמוק' (מה שזה לא יהיה), לא הייתי מגיע לירידה בערך העצמי מלכתחילה. עם החלק השני של המשפט אני יותר מזדהה. להיות אדם שרואה את האחר ומשדר לו - 'אתה ראוי'. לא מושלם, כי זה בכלל לא העניין, טוב יותר או פחות, אתה ראוי. לתשומת לב, למימוש עצמי, להכרה, להערכה. להכניס לתכנון השנתי.
וליקטתי עוד כמה רעיונות מהפסיכולוגיה, שיוכלו, אולי, לעזור (לאחרים, כמובן, לא שאני חווה ירידה כזאת מפעם לפעם…). יש הקוראים לחוות את הרגשות, להיות מודעים אליהן ולנסות למנוע את מנגנון ההגנה של הדחייה העצמית. יש האומרים, באיזו מין פסיכולוגיה הפוכה, לקבל את העובדה שאני חש אכזבה מעצמי ולא לכעוס על הביקורת העצמית המביאה לירידה בערך העצמי. ויש את אלו השולחים אותך לעולם החיצוני, למיקוד חיצוני, לך, תעבוד, תגשים, תעשה, שים את עצמך קצת בצד.
וראיתי גם, גישה מעניינת הפונה, אמנם, למטפלים, למסייעים, שגם הם, למרות כל מה שהם אומרים לאחרים כלפי חוץ, חווים את הירידה בערך העצמי, אך, אפשר, נראה לי, לקחת את הרעיון לכל אחד. להם, אומרת הגישה הזאת, תמנפו את הירידה בערך העצמי שלכם להגיע לאחר פתוחים יותר, משוחררים קצת ממגבלות הצורך להיות טוב, מתחושת הידע והיכולת. כן, יש לכם בעיות ואתם לא מושלמים. תנו לדינמיקה לזרום בין שני אנשים, חוששים, מלאי סימני שאלה,
וראויים…
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך… חז"ל פירשו לא יראה לך בטל בלבך כו'. וכן י"ל [יש לומר] כשלא יראה בך בעצמך שלא יהי' חשוב בעיני האדם וכשנמאס בעיניו נתבטל כנ"ל [שפת אמת, כי תצא, תרל"ב]:
ניסיתי להבין את ה'שפת אמת' הקצר הזה. עלו לי כמה אפשרויות. אבל, הקריאה הראשונית האינטואיטיבית שלי הולכת עם ההבנה כי הקב"ה לא רוצה לראות אותנו רואים את עצמנו כ'ערומים', בעלי ערך עצמי נמוך, מאוסים בעיני עצמנו.
ההקשר של הפסוק כולו עם ההבנה הזאת, בימים האלה, מצמרר וחזק בעיניי ואין מה להסביר…
"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ."
(דברים, כ"ג, ט"ו)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה