בס"ד
מאבדים את הראייה ההיקפית. מאבדים את היכולת לראות, להבין, שיש עוד עולם מסביב, עוד רעיונות, סיבות, דעות. דיכוטומיה מוחלטת של שחור ולבן. מוסללים להביט רק בכיוון אחד, יש אור, רק, בקצה המנהרה הזאת. זה האור שלי. אני אגן עליו בכל מחיר. כי כל השאר זה חושך. ואם נדמה לי שגם בקצה שלי, האור לא מי יודע מה, אולי כדאי פשוט להתמסר לחושך.
"ראיית מנהרה", איבוד הראייה ההיקפית ויכולת ראייה מצומצמת, הוא ביטוי השאול מעולם הרפואה לעולם הפסיכולוגיה. בעולם זה, כמו בלא מעט מקרים, מדובר במנגנון הגנה להתמודדות עם מצבי לחץ וסכנה. אין זמן לחשוב, יש לפעול, על אוטומט, כאן ועכשיו. אלא, שהשינוי המואץ בדרך החיים שלנו, לא תואם את קצב השינויים הביולוגיים, כך, שמה שעזר לאדם הקדמון כדי לברוח מאריה שרדף אחריו, פחות מתאים לאדם המודרני שחי בלחצים מסוג אחר לגמרי.
מסוכנת ראיית המנהרה. היא אחד המאפיינים של אנשים סיכוניים לפגיעה עצמית עד התאבדות. אם הכל רע, אם הכל שחור, או, שלעולם ה'לבן' אין לי סיכוי להשתייך, אין ברירה, אלא… הראייה הזאת, היא גם אחד המאפיינים, לדעתי, של המצב הלאומי - חברתי שלנו. זה או אנחנו או הם. או בעד עסקה, או פגיעה בחטופים, או בעד מערכת המשפט, או בעד דיקטטורה. אין אמצע. וכשאין אמצע, היריב, כבר לא יריב, הוא אויב. ואויב צריך להכריע (*לפחות חלק מהאויבים…). אין גווני ביניים, כל כך קשה לפרוץ את החומה של המנהרה. והתחושה הזאת חונקת, מנקזת כל אופטימיות לשינוי.
כדי לשכנע את האנשים שבסיכון להתאבד לחיות, צריך להיאבק על פתיחת הראייה לגווני ביניים. אי אפשר לשכנע בשלב הזה לבחור בצד ה'לבן'. אדם דכאוני, בסיכון להתאבדות, יבחר תמיד ב'שחור'. המאמץ צריך להיות מושקע בהצעת דרכים נוספות להתמודד, דרכים נוספות לחיות, יש יותר משתי דרכים, אני לא אוֹמָר לך שאתה יכול לבחור באיזה עולם נפלא שרק אני רואה, אני לא מבטיח לך שבבת אחת יהיה לך טוב, אבל, יש יכולת לחיות עם הקשיים, לצד הצלחות וחוויות אושר.
כדי שכולנו נמשיך לחיות, גם כישות אחת שנקראת 'עם', אבל, כנראה גם מילולית לגמרי, יש להשקיע מאמצים גדולים בפירוק מנהרות (במשחק מילים לא משעשע, 'ראיית מנהרה' במשך שנים, גרמה לנו ל… ראיית מנהרות…). לחשוד ולבקר קודם את עצמי. האם אני רואה רק מנהרה? האם החשיבה שלי לא דיכוטומית - שחור ולבן? האם אני מסוגל לראות גווני ביניים, גם אצל האחר? ולנסות, להציג, לשכנע, להראות בכל דרך שאני יכול, שיש דרכי ביניים שנוכל לצעוד בהן יחד. או, לפחות, להכיר בזה שיש איזה הגיון לצעוד גם בדרך האחרת, תכירו, גם הדרך שלי, לפחות, סבירה...
בכיסוי עיניים אטום, בחושך מוחלט, זכתה נבחרת ישראל בכדור שער במדליית הכסף במשחקים הפראלימפיים, אם נסיר מעצמנו את הכיסויים, אף אחד לא יעצור אותנו מלזכות בזהב…
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
בפסוק ולא תקח שוחד כי השוחד יעור כו'. יש ללמוד ק"ו [קל וחומר] מדה טובה המרובה שע"י עזיבות הנגיעות והמייגעים עצמם כדי לרדוף הצדק ומתרחקים מן התענוגים. זוכין לפקיחת עיניים. כי אם השוחד יעוור. רדיפת הצדק מפקח עיני עוורים [שפת אמת, שופטים, תרמ"ב]:
שוחד מוביל לראיית מנהרה של הדיין, לא מאפשר לו לראות אחרת מפסק דין אחד בלבד, שוחד של כסף, שוחד של מילים, תאווה, קנאה וכבוד. שוחד שמחזיק את תפיסת העולם שלי, שומר עליה מערעורים, מחזיק את הדיין - האדם שבוי במנהרה.
כלל הוא ש'מידה טובה מרובה על מידת פורענות'. לומדים זאת מלא מעט מקורות. גם בסיס האמונה בחיים ובטוב מחייב זאת. ואם שוחד גורם לעיוורון, רדיפת הצדק תביא לפקיחת עיניים גדולה. צדק, במובן המקראי הוא לא רק דין, יש בו גם צדקה. הדיין - האדם צריך לחפש את האמת, להסיר כל מחסומים ועכבות כדי למצוא אותה, בעיקר מחסומים פנימיים, עם זאת, השאלה היא מה הוא עושה עם האמת. איך הוא מתנהל. האם 'יקוב הדין את ההר', או, לראות, בתוך הדין והאמת, את האדם שמולי, את האדם שאני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה