בס"ד
לא פשוט להיות נערות ונערים בגיל הזה, אני אומר להם. אני שמח על כך שנולדתי בדור בו הדברים היו פשוטים יותר. עולם הגירויים היה הרבה פחות צעקני (בטח בפריפריה הבּוּעַתִּית שלנו), המלחמה על תשומת הלב שלנו לא הייתה כל כך חזקה, לא הייתה כל כך בוטה. לא יודע איך הייתי מתמודד עם עודף הגירויים האלה, עם ההשפעה הכל כך גדולה על הקשב. האם הייתי יכול לצמוח למי שאני?
אה, וגם לא פשוט להיות הורה ומורה בדור הזה. לגדל ולחנך דור הַמְּדַבֵּר שפה שגם אם היא לא ממש שונה, הרי ה'מבטא' חזק ובולט. החלק הזר, אל מול הדור המבוגר, ניכר לעין. יש עבודה…
'תִּלְמַד לדבר בשפה שלהם', תקרא בספר הדרכה אחד, 'לָמֵד אותם לדבר בשפה הנכונה שלך', תקרא באתר אחר. האמת, כנראה, אי שם באמצע. אני חי בעולם ההוראה, כבר לא מעט שנים ומעבר למפגש עם התלמידות והתלמידים, אני מסתכל גם על עצמי ועל חבריי המורות והמורים, אני שומע הדים עליהם מהתלמידים. פיתחתי לי איזה חוש ל'נבא' איזה מורה יצליח יותר ואיזה מורה יצליח פחות. יש לא מעט תכונות שיעשו את המורה למוצלח בהוראה. למשל, המקצועיים שבנו [בתחום הדעת ובתפקוד], יקבלו הערכה, יקבלו אפילו כבוד.
אבל, כדי לזכות באמון הנמצא בבסיס היכולת לחנך, ישנן תכונות רבות נוספות. החשובות שבהן, קשורות ליכולת לתקשר באופן מאוזן עם אותם 'מהגרים דיגיטליים' (וזה לאו דווקא קשור לגיל המורה)...תעמדו מולם כמורים, עם מרכז פנימי יציב, עם הגבולות הברורים, הידע והניסיון. הם לא צריכים לערער אתכם. תעמדו מולם כתלמידים. אל מול היכולת לקבל, לשמוע, באמת, גם ביקורת, גם אם היא נאמרת בחוצפה. תערערו את עצמכם. כי נפשם יוצאת לגבולות, יוצאת, גם, להשמיע את קולם המיוחד, של הדור ושל כל אחת ואחד. ולנו, יש הרבה מה ללמוד שם. על המקצוע, שבסיסו הוא לדעת אותם. ואיך נדע, אם לא נקשיב ונלמד? ונלמד, אפילו עלינו, כי אין מראה טובה מהם.
שבת שלום ובשורות טובות,
איתן.
בענין מי מריבה יען לא כו' לעיני בני ישראל לכן לא תביאו כו' כבר כתבנו במ"א [במקום אחר] כי לא הי' זה עונש רק הוכחה וראיה שאין דור הזה של באי הארץ נמשכים אחר הנהגתו הגבוהה של מרע"ה. כי משה רבינו ע"ה נתנבא באספקלריא המאירה ושאר נביאים באספקלריא שאינה מאירה [...] וכל ענין א"י הוא כן שהיא מתנת חנם כמ"ש בפ' ואתחנן מזה. וזה עצמו החילוק בין הכאה לדיבור כענין דאיתא אסא אמר אני רודף כו'. ויהושפט אמר אין בי כח לרדוף אלא אומר שירה והם נופלים ובעת החלו ברנה כו'. כי בצור כתיב והכית כו' והיינו כחו של מרע"ה והוא מענין תורה שבכתב חקוקה ורשומה. וכאן כתיב ודברתם כו' לעיניהם היינו כפי כחן של בנ"י שלא יכלו להימשך אחר מדריגת משה רבינו ע"ה הנ"ל. וזה עצמו ענין מ"ש במדרש המורים את מוריהם. כי ע"י שלא נמשכו אחר הנהגה שלו (והוצרך) [*הוצרך] להיות כמו נחית דרגא. וכתיב המן הסלע הזה נוציא… [שפת אמת, חקת, תרמ"ו]:
לא עונש. תוצאה. לא היה שום חטא בהכאת משה את הסלע, כותב ה'שפת אמת', להבדיל ממפרשים אחרים ש'מדביקים' למשה סוגים שונים של חטאים כדי להבין את התוצאה החמורה. ה'שפת אמת' מתאר את המצב בו מדרגת בני ישראל נמוכה מזו של משה ולכן, זה לא אני, זה אתם, וצריך להפרד.
ה'שפת אמת' מביא את המדרש [איכה רבה, ד', ט"ו] על דרך התפילה לפני הלחימה של המלכים השונים, כל אחד התפלל לסיוע אחר מהקב"ה וכולם נענו כפי שביקשו. החל מדוד המלך שרדף את אויביו, השיגם והכה בהם, דרך יהושפט שרק אמר שירה והקב"ה נלחם את מלחמותיו ועד חזקיהו ששכב על מיטתו בעוד הקב"ה הורג את מחנה ארם. ה'שפת אמת' משווה את ההכאה של דוד והדיבור של יהושפט להכאה והדיבור אל הסלע.
הקב"ה, בעצם, אומר למשה, הדור הזה לא מסוגל עוד לעשות הכל בעצמו, הם לא במדרגה שלך, של ההכאה, של הפעולה העצמית. הם עוד בשלב הדיבור, הם צריכים עוד שיחזיקו להם את היד. אתם לא תסתדרו. משה מתוסכל וצועק 'שמעו נא המורים' - אתם תלמדו אותי? אתם תהיו מורים למורים??
אל תכנס לארץ, אומר לו הקב"ה. זה פשוט לא יעבוד ביניכם.
הדור ההוא נכנס לארץ. קרה מה שקרה. עליות ירידות, גלה וחזר וגלה. וחזר. וקם פה דור, שברור לו. שנמאס לו כבר לחכות לאיזה 'משה' בשביל מים. בשביל גאולה. דור שיוזם, ויוצא, ומכה. שבז למי ששוכב על מיטתו, גם [ובמיוחד] אם הוא עוסק בתורה ומחכה שהקב"ה יושיע אותו באותות ומופתים.
דור שהוא מורה למורים שלו. מוביל את המנהיגים שלו, שצריכים להתחיל ולהוביל, אבל, גם צריכים להסתכל וללמוד…
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה