בס"ד
יש אנשים שזה "בא להם בקלות". מחזיקים כלי נגינה בפעם הראשונה בחייהם ומצליחים מייד להפיק ממנו מנגינות שלמות ומושלמות. מִסְפָּרִים קופצים להם מול העיניים ומסתדרים במקום. משרבטים משהו על דף ויוצא ציור מרשים. רק פותחים את הפה וכולם מקשיבים. אומרים מילה והולכים אחריהם. ויש כאלה… שזה לא.
זה אולי לא "חינוכי", אבל, אני לא אגיד שלכל אחד יש משהו שבא לו בקלות, שלכל אחד יש כישרון מיוחד כזה ש"אם רק תמצא אותו" תעשה נפלאות. אני גם לא אזלזל בבעלי הכשרון, זה נתון ככל הנתונים הטבעיים. נתון נפלא שצריך לנצל.
עם זאת, אף אחד לא "אפור". אף אחד לא מנוע מלהמריא. גם אם אין כישרון כזה שבא בקלות, גם אם אין תחום הצטיינות, לכאורה, בשום דבר, זה לא אומר שאי אפשר להבריק. שאי אפשר להיות גדול, מוביל ומיוחד. יש מקום לכולם. לא בהכרח הצטיינות. כישרון, חוזקה, נטייה, רצון ובעיקר עבודה קשה. כשאלה נכנסים לתוך אישיות ספציפית, לתוך מציאות ספציפית, דרך פעולה ועבודה ייחודיים מתקבלת מצויינות (ובזה היא שונה בעיניי מהצטיינות טבעית). אז מתקבל "אני איש פלא ונשמתי פלא גדול… חידוש כמוני לא היה עוד בעולם" (רבי נחמן). זו עבודת חיים למצוא את הפלא הזה. להכיר בו. לעבוד איתו. להביא את החידוש לעולם. ואחרי העבודה הקשה הזאת של הסתכלות פנימה, חשיבה וביקורת עצמית, גילוי הפלא והבאת החידוש לעולם, מישהו יגיד "איך זה בא לו בקלות.." :)
ויהי בארבעים שנה כו' דיבר משה כו' ככל אשר צוה ה' אותו אליהם. דאיתא בגמ' אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה, וכל ימי דור המדבר היו כל הדיבורים ממרע"ה להמשיך ליבן של ישראל אליו. עד ארבעים שנה שאז נתקרבו אליו כראוי שיוכל לדבר עמהם ממש ככל אשר צוה כו'. ולכן חזר עמהם עתה כל התורה וזה שנקרא משנה תורה….[שפת אמת, דברים, תרל"ה]:
יום אחד אמר הקב"ה לאברהם "לך לך" מבלי שנדע דבר על תכונותיו או מעשיו. למשה הקב"ה פונה רק אחרי שהוא עובר תלאות מהיותו תינוק ברחם אימו ועד גיל 80. אני לא בא להשוות בין האישים, אבל הדרך שבה התורה מספרת לנו עליהם מדגישה כי אברהם הוא בחירה אלוהית עצמית, מבלי קשר למעשיו ואפילו, לכאורה, מסתירה בקריאה ראשונה את המעשה של עזיבת אביו לפני מותו (רש"י). יש לו כישרון. למה קיבל אותו? ככה.
ואילו משה, צריך לעבור מסע. סכנת מוות, עלייה לגדולה, מבוכה בקשר למוצאו, התלבטויות, שוב סכנת מוות, בריחה ולסוף הקמת בית הרחק במדין. רועה צאן בן 80 שכנראה כבר לא חשב על הסבה מקצועית נוספת. ואז, מגיעה ההתגלות בסנה, שלאחריה כשנה וחצי של פעילות הנהגתית מאומצת עם שיאים עוצמתיים של הצלחות והגעה לרמה הרוחנית הגבוהה ביותר שהגיע אליה אדם.
ושקט. 38 שנים. מה קרה שם בשנים האלה? ה'שפת אמת' מבליע בפירושו שאלה נוספת. 'אלה הדברים'. אלה וזהו? אמנם נאום גדול, אבל רק אלה הדברים? מה עם כל 40 השנים שקדמו לדברים האלה? על שתי השאלות האלה עונה ה'שפת אמת' על פי הגמרא (עבודה זרה ה:) "שאין אדם עומד על דעת רבו, אלא, לאחר 40 שנה". כן, "אלא הדברים". אפילו לא מתן תורה. עבודתו החינוכית הגדולה של משה רבינו הייתה 40 שנה של "משיכת הלב". להסביר שוב ושוב, להראות, להדגים. גם לנזוף ולהעניש. לפרש, לבאר ובעיקר, להיות שם. להיות עִם העם. להלחם איתם ועליהם. מהבוקר עד הערב. אחרי עבודה חינוכית כזאת, כשהלבבות במקום, משה חוזר על התורה שוב. עכשיו זה יכול לחדור פנימה. הדואג לדורות, מחנך אנשים.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה