בס"ד
איזה "בן" אני? איזה "בן" אתם חושבים שאתם? זה עבר לכם בראש כשקראתם את ההגדה? איזה "בן" רציתם להיות??
טוב, אני הרי לא "רשע". לא צריך להגזים. עם קצת ענווה גם לא הגעתי למדרגת ה"חכם". עברתי כבר פסח אחד או שניים, אז בטח שלא "תם" ולשאול אני דווקא יודע, הנה שאלתי כבר כמה שאלות… נו, אז אם צריך להחליט בכל זאת על דמות אחת, נראה לי שאני הכי קרוב מכולם ל"חכם". השאר נראים עם בעיות שלרוב הצלחתי לפתור או לעבור. פעם ראשונה שאני מעלה את השאלות האלו למודעות, אבל, בהסתכלות לאחור, נראה לי שמחשבות מעורפלות כאלה עברו לי בראש בכל "סדר" מאז שאני זוכר את עצמי. האם כולנו רואים את עצמנו בדרך ל"חכם"? היינו רוצים להיות קרובים יותר ל"בן" אחר?
ארבעת הבנים נמצאים סביב השולחן, הם לפחות הגיעו, את מי שלא הצלחנו להביא, את החמישי, יביא כבר אליהו הנביא. נקווה שנצליח להגיד לו, לבן, לאח הרחוק, "ברוך הבא". נחזור לארבעה. הם יושבים לפנינו, איתנו, אנחנו. ה"החכם" שדורש בהלכות. תגיד, ליציאת מצרים, לחירות, למשמעות של החג, כבר התחברת, או שאתה תקוע עדיין בשאלה האם לפתית היא קטנית? אתה, הרשע, אתה רוצה לצאת מפה? אתה סתם מתריס? או שהביקורת שלך דווקא עלינו, מעידה על קשר איתנו שאתה מנסה עדיין להגדיר לעצמך? הלו, אתה, ה"תם" אתה איתנו? אתה מעופף, או פילוסוף עמוק? וזה שם, בקצה השולחן, ילד קטן? סובל ממשהו? או רק בוער מבפנים, בלי לדעת ממה ועל מה?
השנה, אני עונה לעצמי, אני רוצה לדעת. דיעה של חיבור וקשר. בין הלכה למחשבה, להיות חכם באמת. בלי לחפף, בלי לוותר לעצמי גם על השאלות הקשות. ולהיות קצת רשע, להעיז, אפילו קצת להתריס, לצעוק, לא להשאיר שום דבר מתחת לשטיח. לחבר את אלו ולהיות תם. להצליח לשאול את השאלה הכי בסיסית, על כל דבר. "מה זאת?", לתמוה על כל מה שאני עושה, לשמור על הסקרנות שלי, על העניין בכל דבר, לא לאבד את היכולת להסתכל על העולם, על האדם ולא להכניס את מה שאני רואה, את מי שאני רואה, לתבניות. להסתכל באמת ולתהות מה זה, מי זה. ולדעת גם, שיש דברים שאני אפילו לא יודע מה לשאול עליהם. לקוות שמישהו יבוא ויפתח לי. יגלה לי עולמות שאני לא מכיר. ולהיות שם בשביל החכמים, הרשעים, התמים (אותם אני הכי אוהב) ובשביל אלו, שאני יודע, שאם רק ייפתח להם פתח, הם יהיו החכמים מכולם.
כנגד ארבעה בנים כו'. נראה שהוא נגד הארבע לשונות של גאולה. שהגאולה הי' מכל הד' גליות. ושאלות הללו יש בכל איש ישראל. מצד חקירות השכל שעי"ז היצה"ר מהרהר אחר החוקים ועל זה צריך להיות התשובה מוכן בלב האדם כי לעשות רצון השי"ת יש מזה יותר טעם ושמחה מהבנת טעם המצוה. וזה אין מפטירין כו'. שטעם מצוה של מצה אף שאין בו טעם. מתוק לו יותר ממטעמים. והרשע פורק עול ממש. מה העבודה. ואומרו לכם פי' מה כוחו של בו"ד (בשר ודם) לעבוד להשי"ת. ועי"ז מהרהר אחר השגחה עליונה כמ"ש בספרים. והתשובה. בעבור זה. פי' ע"י שהוא בו"ד ואין לו שכל כראוי חשוב לפניו ית' עבודתינו יותר ממלאכי עליון. ושאלת התם ע"י התמימות כשהקב"ה נותן איזה הארה בחסדו בא האדם לידי התנשאות באומרו מה זאת. וצריך לידע שהוא רק בחסד עליון. וזה התשובה בחוזק יד כו' בלי זכיות האדם. ושאינו יודע לשאול הוא בגלות המר שא"י (שאין יודע) כלל איך לפתוח הלב וע"ז נאמר את פתח לו. וע"ז נותנים השבח. שגאולת מצרים הי' בכל הד' מיני גליות בכלל ובפרט שנמצא בחי' אלו בכל אחד מישראל. ונק' בנים שבאמת נגמר הבנין ע"י החקירות הללו בלב האדם כשזוכה לבוא לדרך האמת ולצאת מהבלי עולם הזה ועניניהם [שפת אמת, פסח, תרל"ד]:
לכל "בן" לכל אדם יש את העניין בו הוא תקוע. בו הוא מתקשה. איתו הוא מתמודד יותר מהשאר. כולנו מסתובבים עם כלל המוטיבים של ה"בנים", המינון אצל כל אחד, התמהיל, מן הסתם מעט שונה.
ה"חכם" שאולי נראה כלפי חוץ מבין הכל, צדיק גדול, אצלו, יצר הרע תוקף דרך השכל. מערער, מעלה שאלות וספקות. עם אלו, ממליץ ה'שפת אמת', תתמודד דווקא בהוספת לב. בהוספת שמחה. היא תסדר לך את הראש, השכל יתחבר לחיים. ל"רשע" מציק הניגוד, הניתוק לכאורה שבין האדם שנמצא על הארץ, לבין האלוהים שנראה שנמצא אי שם בשמיים. לאחד כזה מראים חיבור. מלמדים איך פעולות האדם הפשוטות, מסוגלות לבקוע רקיע. ה"תם" שואל מה זאת. ה'שפת אמת' רואה גם פה שאלה מתריסה. יצר הרע של ה"תם" הוא הגאווה. וכשיש גאווה לא מבינים למה יש צורך בטקסים, למה יש צורך להגיד תודה. התרופה שלו, היא לגלות לו את חוט החסד שעוטף את חייו, להראות לו כמה הוא נמצא בצד המקבל. ועם זה "שאינו יודע", שהוא רחוק, נמצא אי שם בגלות, שהוא באמת לא יודע, יש קודם ליצור קשר. ועל עצם הקשר הזה נותנים שבח. נותנים הודיה. זו נקודת ההתחלה שתוכל להביא איתה בהמשך את היכולת שלו למצוא את עצמו על שולחן הסדר, להיות בתוך הסדר המשפחתי והלאומי. ברמה הלאומית, נראה לי שהעלייה מרוסיה ועכשיו מאוקראינה שמה בפנינו את האתגר הזה. ברמה האישית, הרבה קשרים יווצרו ובעיות ייעלמו, אם רק נשכיל לפתוח לנו פתח.
שבת שלום וחג חירות שמח,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה