בס"ד
מי אתה בכלל?
אין בי כלום.
לאן נראה לך שאתה הולך?
שום דבר לא ייצא ממני.
מה יהיה איתך בסוף?
לא רואה שאזכה במשהו ואני יודע שאני עוד אחטוף על מה שעשיתי...
מי אתה בכלל?
יש בי חלק.
לאן נראה לך שאתה הולך?
אל ההר, לתת מעצמי, להקריב.
מה יהיה איתך בסוף?
אני אהיה חלק. שייך. אני עם כולם. גם לי מגיעים חסד ותמיכה.
זה לא נגמר בגיל 18. זה לא נגמר נקודה. זמר שלוש השאלות האלה לא מרפה. אם הוא כן נעלם, זה כנראה כי האזניים סתומות, הלב עובד על אוטומט, כבר לא בודק אם הוא חי. שאלות על הערך העצמי שלי, על השייכות, על התפקיד שלי ועל העתיד, המשמעות, התקווה. אני לא חושב שאפשר לשנות את הטקסט של השאלות, גם לא צריך, אני חושב שצריך להשתדל לשנות את המנגינה.
יש מנגינה דכאונית, נוזפת, דורכת, מורידה, מציבה מראה שחורה, שגורמת לך לענות תשובות חסרות תקווה, ריקות, אפילו אכזריות כלפי עצמך. ויש מנגינה עליזה שדוחפת, מסקרנת, מוותרת, מאפשרת לך לעשות עם עצמך חסד, לתת לעצמך תקווה ולהיות נכון אל העתיד שעוד יבוא עם כל הדברים הטובים שהוא יכול לתת.
איך משנים את המנגינה? קודם כל לדעת שאפשר. להאמין שאפשר. לא לפחד מהשאלות. לתת להן לבוא, להציק ולהטריד ולהיות מוכן להסיט את הכיוון של הדיון עם עצמך לכיוון של תקווה. של עתיד. לדמיין הצלחה, לדמיין את עצמי בעתיד כפי שאני רוצה להיות. וגם, להיות חלק. להשתייך לקבוצה שעושה, שפועלת ולאנשים שאפשר קצת להשען עליהם כדי לשמוע מהם שבכלל קיימת מנגינה שונה.
אא"ז מו"ר ז"ל פי' על פסוק ושאלך למי אתה כו'. כי גם היצה"ר שואל הג' שאלות שבמשנה מאין באת כו' כדי להביא דאגה ועצבות. וצריכין להתחזק ולהשיב אליו לעבדך ליעקב. ע"י הביטול לכלל ישראל שחביבין לפניו ית'. מנחה הוא המעט שבא במסירות נפש חשוב לפניו ית' כמ"ש מי דרכו להתנדב מנחה עני מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. לאדוני לעשו ע"י עבודה רבה נגד היצה"ר חשוב לפניו ית' כל מה שבנ"י עושין אף מעט כמו הרבה עכ"ד. ויש להוסיף וגם הנה הוא אחרינו קאי על השי"ת שצריך האדם להתחזק בזה כי השי"ת מסייע לאדם כמ"ש לאל גומר עלי והמעט שאדם מתחיל עוזר לו השי"ת שיוכל לגמור הכל כראוי. ונראה כי כל זה עשה אבינו יעקב עבורינו כי הוא לא הי' צריך להשתמש בבחי' עני כי הי' עשיר בזכיותיו. אבל רצה לתקן דרך של עניות לזרעו אחריו כנ"ל [שפת אמת, וישלח, תרל"ה]:
יעקב מנחה את המלאכים שהוא שולח אל עשיו הנחיה רוחנית להתמודדות עם הקושי, עם העשיו שבמציאות. ליעקב עצמו, יש תשובות לשאלות הקיום המכרסמות את הלב, אבל הוא מלמד אותנו את הדרך, מנחה אותנו צעד צעד.
יעקב ידע את השאלות שיונסחו אלפי שנים אחריו במסכת אבות (ג', א'): עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. יעקב יודע שהשאלות יכולות להשאל במנגינה המקטינה את האדם, שיראה בעצמו אפס, שיתנו לו תחושה שהוא לא יכול להתמודד עם המציאות. לכן, הוא שותל במלאכיו, בנו, מנגינה קצת אחרת, תשובות אחרות.
מי אני? מאין באתי? באמת כשלעצמי, אני לא מושלם, אני מלא בעיות. אני עני. אבל אני משתייך למשהו גדול ממני. יש לי בו חלק. אני שייך "לעבדך יעקב".
לאן אני הולך? לתת מנחת עני. קרבן עני שרק בו נאמר "ונפש כי תקריב.." (ויקרא ב', א'), העני יודע שהוא עני, אבל הוא מקריב את נפשו ונותן את מה שהוא יכול, את מה שיש לו, אפילו שכמעט ואין לו. גם אני אתן את מה שיש בי, אפעל לעשות, אתן מנפשי "מנחה היא שלוחה".
לפני מי אני עתיד ליתן דין וחשבון? איך בכלל אני אוכל לעמוד מול הדין? האם יש לי בכלל תמונת עתיד? כן, אני אוכל, אני אצליח. כי אני לא לבד. הקב"ה מאחורי. יעקב אבינו מאחורי. ויש מאחורי עוד. אני אדאג שיהיו עוד מאחורי. "הנה גם הוא אחרינו".
"וצריכין להתחזק.." אומר ה'שפת אמת'. זה לא פשוט לשנות את המנגינה, זה לא בא ביום אחד. צריך לעבוד על זה כל יום, לשלוח עוד מנחה ועוד מנחה.. עד ש[באחרית הימים], אומר יעקב, "אבוא אל אדוני שעירה", אצליח לתקן את שורש הרע בעצמו. עד אז, צעד, צעד. תו אחרי תו.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה