בס"ד
אחד המאפיינים בלהיות מורה בתיכון, הוא היכולת לחוות גם את הנעורים שלך שוב. להזכר שוב. מעיין הנעורים ממש. כמו כל זיכרון עבר, גם הזיכרון מהנעורים נע בין נוסטלגיה ועונג לבין הפינות האפלות שבנפש. לזכור ולהודות על המזל שנפל בחלקנו לחיות בעידן טרום הטלפונים הניידים, עודף התקשורת וכל הלחץ שמגיע איתם (בטח למי שגדל ביישוב נידח..), על החופש והתמימות. וגם, לא תמיד נעים להזכר, על הזמנים שהיה קשה, שלא היה אפשר להכיל יותר ושהיית בטוח שאף אחד אחר בעולם לא חווה את זה ככה (ואולי זה גם נכון), אף אחד לא שומע, ואף אחד לא יכול להבין.
לא תמיד זוכים ויש מי שמקשיב. לא תמיד יש מי שיודע גם לשמוע. שרואה את הדבר גם בעיניים השקטות. את ההקשבה ואת הראייה האלו צריכים בכל גיל. את היכולת לפתוח את העיניים והאזניים צריך לְפַתֵח בכל גיל. אתה יכול להיות משמעותי בכל גיל, בדיוק כפי שאתה צריך מישהו משמעותי בכל גיל. אתה יכול להיות גם וגם במקביל, זה אפילו נכון. אל תוותרו שתהיה לכם אוזן. לשמוע, שְתִּשְמַע.
ברש"י נח הי' צריך סעד ואברהם הי' מתחזק בצדקו מאליו. ודאי כל אדם צריך סיוע השי"ת כדאיתא אלמלא הקב"ה עוזרו וזה נאמר גם על אברהם. וגם כי אברהם אע"ה בעצמו אמר אשר התהלכתי וכ' ויחשבה לו צדקה. כי אברהם חשב שהכל מהשי"ת ואיך אמר שא"צ סעד. אבל הפי' שהכל מהשי"ת רק לפעמים השי"ת עוזר באופן שיצטרך סעד ולמי שראוי נותן באופן שלא יצטרך סעד. אבל צריך האדם לידע כי הכל רק מהשי"ת. ולמי שא"י זאת כראוי אין השי"ת נותן לו כן [שפת אמת, נח, תרל"ד]:
את האלוהים התהלך נח. קשור לאלוהים, הולך אחריו, כקשור בחוט, כנשען על מקל. נח קיבל סעד כדי להציל את העולם בעצמו, כדי לנהל בכוחו עולם בתוך עולם במשך שנה שלמה. נוח קיבל סעד, אך גם ידע להיות איש האדמה, לטעת ולפעול.
אברהם מעיד על עצמו שהוא התהלך אחרי האלוהים, מיוזמתו, צופה קדימה והולך זקוף. אברהם התהלך, פעל ובעצם שינה את העולם מבחינה רוחנית. אברהם שהעיד על עצמו "ואנוכי עפר ואפר" ידע גם הוא, לתפוס את שני הדברים בו זמנית. ידע מה תומך בו, מה מחייה אותו. ידע שבכוח זה שקיבל עליו לפעול מתוך הקשבה, גם אם אלו אנשי סדום.
שבת שלום,
איתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה