לך לך תשפ"ב

 בס"ד

היה זה שבוע שעבר ואני נכנס עם התאג"ד לבסיס ממש עם כניסת השבת. גם בצבא, גם מבלי לשנות את הבגדים או להתארגן, אי אפשר שלא לחוש בשבת הנכנסת. הבסיס שקט וחיילים מתקבצים לתפילה. מעולם לא נתקלתי במניין חסר בקבלת שבת. הפעם היה קצת יותר קשה. מישהו הלך לחפש עשירי ואני מסתובב בינתיים בין מדפי הספרים ומחפש לימוד קצר היוצא משגרת הלימוד היומית והשבועית שלי.

צדו עיני את ספרי הרב קוק ועלתה בליבי מחשבת כפירה. האם מאמר ה'דור' עוד רלוונטי היום? המאמר פורסם לפני כ-115 שנה בתוך הספר "עקבי הצאן". השנים הן שנות תחילת המאה ה-20' ובארץ שתי קבוצות מרכזיות, החרדים של היישוב הישן והעולים החילונים של היישוב החדש. המתח בין הקבוצות אלה מלווה אותנו עד היום, אבל אז, בתקופה שאנשים רבים יצאו בשאלה דווקא מתוך בתי המדרש ובחרו בחיים "חופשיים", דור של חלוצים שפרק את עול התורה מעליו, אפילו שהכיר וידע אותה, המתח בער.

הרב קוק, רבה הראשי הראשון של ארץ ישראל, מציב במאמר זה אמירה ברורה וחד משמעית לגבי גדולתו של הדור הזה. האהבה שלו כלפי כל יהודי והאמונה החזקה שלו בתחיית האומה, דווקא מתוך הכפירה ומתוך הקשיים חזקה ובלתי ניתנת לערעור. וכמה המאמר רלוונטי. כמה הוא מדויק. אנחנו דור ה-X מסתכלים על דורות ה-Y וה-Z לפעמים בביקורת ואפילו בזלזול. הדור שרוצה הכל, הדור שהמציא את ה"בא לי", הדור שזה חייב להתאים לו באופן אישי, שאם הוא לא "מתחבר" הוא לא עושה...

לראות דור כזה, בדיוק כמו שהרב קוק ראה את החלוצים עושה כלשונו: "המכאוב הגדול, המדכא את הנפש ביגון נורא ואיום, המצוי בדורנו בלב כל מי שחושב מעט מחשבה והוגה מעט דעה, ביחוד אם הוא גם-כן מוכשר לקבל הרגשה עדינה וישרה בלבבו, אין לתאר ולספר…" אין פה התעלמות, או "יהיה בסדר", יש מכאוב מתוך דאגה עמוקה. הדור ש- "המתהפך בחבליו בענות נוראה ומצוקי שאול. והכאב כל כך גדול, עד שנוטל ממנו גם כן את כשרון הדבור…" אין כמו המשפט הזה לתאר מצוקה של דור, שהבטן מתהפכת לו והוא אפילו לא יכול לתרגם אותו למילים, למשמעות.

שימו לב לתאור של הרב קוק את הדור. אני קורא את מה שנכתב ב-1916 ואני רואה בעיני את 2021: "דורנו, הוא דור נפלא, דור שכולו תמהון. קשה מאד למצא לו דוגמא בכל דברי ימינו. הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בערבוביה. הוא שפל וירוד, גם רם ונשא ; הוא כולו חייב, גם כולו זכאי. אנחנו חייבים לעמוד על אופיו למען נוכל לצאת לעזרתו..." והרב ממשיך ומתאר את הדור שרוצה גובה, שרוצה אמת. הנפש הגבוהה שלו מזהה את תורת הגלות כחוסר אמת ולכן הוא כופר בכל. בהמשך הוא גם נותן את הסברה החינוכית המרכזית בעיניי - אתה רואה דור במצב של שפל עם נשמה גבוהה? דבר איתו גבוה, ערכים, מוסר ואמת. תראה לו מהי התורה באמת. כן, התורה מתבטאת גם בדין שור שנגח את הפרה, אבל התורה היא חיבור של כלל המידות שבחיים, היא חיה מחוץ לבית המדרש ואת זה צריך להראות.

טוב, ברור שטעיתי. רלוונטי מאי פעם. וגם מחזק אותי כמורה ומחנך. משקפיים של אמת אנחנו צריכים, שרואים מבעד לכל הביטויים החיצוניים. אז מי שיודע לתת גודל ואמת - קדימה, למשימת החינוך.

מסתיימת התפילה. גם כשיש רק מניין מצומצם, עומדים בחוץ ומדברים. בחור מזוקן אחד דן בפרטי פרטים של הלכות עם המשגיח של הרבנות בדינים מסוימים ובהבדלים בין ספרדים לאשכנזים ותוך כדי דיבור מדליק סיגריה… אפשר לזעוק לשמיים לנוכח האבסורד. ואפשר לנשום עמוק, להביט בבחור הזה, לתהות על הגודל שהנפש שלו מבקשת. נשאל את עצמנו - איזו רוח גדולה חסרה לו בשביל שיימנע מהסיגריה בשבת? האם אנחנו מסוגלים לתת אותה?

נפשי יצאה אליו. נפשי יוצאת אליכם.

שבת שלום,

איתן.