בס"ד
זה היה סרט מתח משובח. מתכננים בר מצווה שנה שלמה, שבועיים לפני מבשלים את כל האוכל כמעט לבד, מזמינים פרחים ועוד אלף ואחד ארגונים קטנים ואז… הסבתא נחשפת לחולת קורונה וילד הבר מצווה ואחיו היו חשופים אליה… טוב, עושים בדיקות ביום רביעי, מחכים כל יום חמישי ואין תשובה. אם הסבתא חיובית - אין בר מצווה!!
תשובות מתחילות להגיע לאנשים שנבדקו באותו המתחם והסבתא ללא תשובה.. מה לעשות? לסדר את הפרחים? לקנות את השתייה? לערוך את השולחנות? מתעכבים, אבל ממשיכים. שישי בבוקר ועדיין אין תשובה. כדי לתבל את המתח נופלת התקשורת באזור, אין אינטרנט, אין טלפונים, אין תשובות…
להביא את האורחים מרחוק? ואם היא תתגלה כחיובית? מחליטים לפרסם שהבר מצווה תתקיים כרגיל, גם במצב של חוסר וודאות. רק בשעה 14:00 מתקבלת לבסוף התשובה השלילית, המאוד חיובית.. חזרה לשגרה.. איזו שגרה?? יש עוד מלא ארגונים!!
הסיפור אמיתי. זה הסרט שעבר עלינו בימים האחרונים לקראת הבר מצווה של נעם בני היקר שתתחיל ב"ה ממש בעוד כמה שעות…
בחודש האחרון עברו עלי כמה קשיים בהיבט האישי והקהילתי. החל מרכב שהלך, דרך התמודדויות נוספות ומחלתו ופטירתו הפתאומית של אחד מחברי המשק הותיקים והמשמעותיים שהשפיע עלי עוד בילדות. הקשיים האלה, השינויים האלה, פתחו לי משהו בתפילה, האירו לי איזה נתיב שהיה קצת חסום.
התפקיד המרכזי של הקרבנות הוא לשמר את המצב הקיים, לשמור על העולם כמות שהוא. תפקידה של התפילה לשנות אותו. לא לקבל אותו, להכיר בכוח של השינוי. הפעם הראשונה שמוזכרת תפילה היא כאשר הקב"ה אומר לאבימלך כי אברהם יתפלל עליו "כי נביא הוא". גם תפקידו של הנביא בתוך הרשויות השונות הוא לשנות את המצב, אפילו לעבור על דברי תורה בשעת הצורך.
"ואתחנן" - אחד מעשרת הלשונות שנקראת תפילה (רש"י בשם הספרי). תפילה מתוך עמקי הנפש, מתוך כמיהה כל כך גדולה. ולפעמים התשובה היא לא. לא תמיד נצליח לשנות את המציאות, או לפחות לא נבין מדוע השינוי במציאות הוא לא כפי שאנחנו רצינו. הפעם הקב"ה מחליט שלא לשמוע. ואל מול ההחלטה הזאת של הקב"ה שלא לשמוע, דווקא לבני ישראל מגיע הציווי "שמע ישראל". ובכלל, יותר מעשרים פעמים בפרשה מופיע השורש שמ"ע. חוש הראייה מבלבל, מטעה, מסית. שורש ההסתה שלו התחיל עוד בגן עדן כאשר חווה הלכה שבי אחרי פרי "טוב לעיניים". לעומתו, לחוש השמיעה יש את הכוח לבחון את הדברים כמות שהם, באופן נקי. רק עם חוש כזה ניתן להבין כי "ה' אלוהינו ה' אחד". העיניים אשר רואות את המציאות, רואות פירוד, רואות כוחות סותרים. רק מי שיקשיב היטב ישמע את האחדות. אחרי שנפתח את חוש השמיעה, חוש הראייה גם הוא יתעלה. משה שכבר הגיע למדרגה הזאת קיבל את ארץ כנען בראייה. עוד כמה שבתות נקבל את פרשת "ראה" ולוואי שנזכה בעינינו ממש להבחין בין הטוב ובין הרע, בין הברכה ובין הקללה.
אבל איך להצליח לשמוע את האחדות במציאות? הוראות היצרן מגיעות עם המוצר. "בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך". בשני יצריך, הטוב והרע, בכוחות שלך המגיעים מהעליון ומהגשמי, השתמש אפילו בכסף שלך ובעיקר - בכל נפשך. מסירות הנפש בכל המעשים שלך היא המפתח להצליח להצטרף אל הדרך הזאת, אל הדרך שמביאה לראות את האחדות. "בטל רצונך מפני רצונו" ורצונך יהיה רצונו.
אז נעם, ילד בר מצווה שלי, קוראים וקוראות יקרים, החיים עוד יזמנו לכם שפע של סיפורי מתח כאלה, קומדיות ולא מעט דרמות. תתפללו. אל תתנו לתסריטאים אחרים לכתוב את הסיפור שלכם. תתפללו כדי לשנות. גם אם לא תמיד יקשיבו לכם, תלמדו אתם לעצום את העיניים ולשמוע. להבין את המקום שלכם בעולם. ובמה שאתם עושים, תנו את כל הכוחות שלכם, תמסרו את הנפש ואז כבר תראו…
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה