בס"ד
בין שני ימי זיכרון. שואה וגבורה, גבורה ותקומה. זכור את אשר עשה לך עמלק. העמלק שרצה להשמיד בגלות את הנחשלים אחריך, עם בלי מדינה, נתון לחסדי הממשל "ועוזריהם". והעמלק שממשיך, גם כשיש מדינה, לחפש את הנחשלים. הנחשלים בגוף, אזרחים ישנים באישון ליל, נוסעי אוטובסים ואזרחים השוכנים בבתיהם כשמטר טילים נורה לעברם. ונחשלים ברוח, ברוח האמונה בזכותנו על הארץ הזאת, בשרשרת הדורות, בהבטחה לאבות. לזכור את עצמנו, את מי שאנחנו ולא לשכוח.
ובתוך הזיכרון הגדול, אנחנו עושים מאמץ לזכור את כולם. את קולם, את פניהם, ואת שמותם. כי אנחנו לא רק "יהודים" השזורים יחד בגורל משותף, אנחנו גם האישיות שאנחנו מביאים אל העולם הזה. יש לכל אחד ערך בפני עצמו, את הקול שלו בעולם. וכשאחד מאיתנו, הולך מעימנו, משהו בעולם הזה חסר. חשוב לדעת מה נחסר לנו, כדי לבנות עתיד. להשלים את החסר, ללמוד מה אבד ולהמשיך ולבנות לאורם. והחי ייתן אל ליבו. את זיכרון המתים, אבל לא פחות חשוב, את הלימוד מהחיים. מאלו שאיתי, מהדורות שמעלי, ומילדיי, ומתלמידי ותלמידותיי.
אני נמצא בישורת האחרונה להכנה לבגרות. עושים חזרות. ללמד את הנשימה התאית בפעם ה… זה לפעמים סיזיפי, קל וחומר ללמד את החומר הזה פעם נוספת לאותן התלמידות. אמנם, חומר הלימוד לא משתנה הרבה, אבל התלמידות משתנות. יש אחרות המתחלפות משנה לשנה והן גם משתנות בעצמן משנה לשנה. ואני משתדל ללמד אותן לבגרות. דווקא אותן, באיך שמתאים להן, במה שאני רוצה לשמוע דווקא מהן, ומה שאני רוצה לומר דווקא להן.
בפסוק זאת החיה אשר תאכלו. פרש"י שהראה להם משה כל המינים. וכ"ה במד' תנחומא. ומוסיף על זה ואל תתמה שהראה הקב"ה למשה כו' שהרי אדה"ר [אדם הראשון] קרא שמות לכל הברואים ע"ש [עיין שם]. נראה הכוונה כדאיתא במדרש עמד וימודד ארץ כו' שהקב"ה מדד לכל הבריות השייך להם כמ"ש [כמה שכתוב] מכין מזון לכל בריותיו. ומינים אלו הכשרים מוכנים הם אל בנ"י לפי ערך נפשותיהם. ולכן הראה למשה שורש כל המינים בשמים לראות כי המינים הללו שייכים לבנ"י ולא שאר המינים. וזה עצמו ענין קריאת השמות באדה"ר. שראה והבין כל המינים בשורשם שלמעלה ולכן קרא להם שמות כנ"ל [שפת אמת, שמיני, תרנ"ט]:
שם הוא מטרה. "לשם מה?" אנחנו שואלים כדי להבין את הסיבה, את המטרה שעומדת מאחורי הדברים. כך, לכל חלק בבריאה יש שם ובוודאי לכל אדם. הקב"ה יודע לתת מזון לכל בריותיו, לכל אחד כפי מה שהוא צריך ואנחנו צריכים לעשות עבודה על מנת להדמות לו. כי יש חיות טהורות, אבל יש גם חיות שאינן. הקב"ה נתן לאדם הראשון תפקידים, משימות להשלים בעולם. לאכול את כל עצי הגן, היא החובה לפעול בכל חלקי המציאות והחובה הנוספת היא לקרוא לכל חלק במציאות שם. להבין את המטרה, להבין מה מיוחד בכל ברייה וללמוד כיצד להביא את המיוחדות הזאת לידי ביטוי בעולם. שיא קריאת השמות של אדם הראשון היה קריאת שמה של חוה, להבין את שמה, את החיבור שלו עם שותפתו ליצירת האנושות, שותפות של חיבור של עצם ובשר.
זאת החיה אשר תאכלו וזאת שלא. נדע את שמות הכוחות של המציאות, נדע את השמות של מי שסביבנו ונקרא יחד שם משותף, כדי שנוכל לפעול יחד, להבדיל בין הטמא ובין הטהור ולתקן את המציאות.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה