בס"ד
שתי בשורות טובות קיבלה אתמול מנהלת האולפנה בקצרין. האחת התבשרנו על זכייתנו בפרס החינוך המחוזי כבית ספר מצטיין (!) והשנייה, משרד החינוך החליט לאפשר לנו לפתוח חטיבת ביניים צומחת בשנה הבאה ובעצם נהפוך לבית ספר שש שנתי. התהליך שעברנו סביב ההכנות שלנו לשתי ההחלטות האלו מעיד עלינו משהו כקבוצה, אבל אני חושב שאפשר ונכון ללמוד ממנו גם לגבי תהליכים של הפרט.
"במה אתם טובים?". בשאלה הזו היינו צריכים לעסוק במהלך ההכנה שלנו לתצוגה מול ועדת הפרס. שאלה גנרית לראיון עבודה ולמילוי שאלונים בכל מיני מסגרות. האם זו שאלה שאנחנו עסוקים בה באופן שגרתי? אני משער שרובנו לא. מושגים בתחום של "חשבון נפש נוקב" יותר שכיחים ומעסיקים אותנו, או משפיעים עלינו יום יום. במיוחד אצל אנשים טובים ונראה לי שבאופן קיצוני יותר אצל מצוינים. האתגר מול אנשים כאלה, הוא לשכנע אותם בזה שהם טובים (כן, אני מתכוון אלייך..), בזה שיש להם כישרון מיוחד, נפש מיוחדת, מקום מיוחד בעולם. אני חושב, שדווקא לאותם אנשים שלא שואפים גבוה, בינוניים, קל יותר להיות נינוחים עם עצמם, להכיר במה שטוב אצלם, להסתפק בכך ולהיות עסוקים לרוב עם עצמם.
"...ואמר: אני איש פלא, ונשמתי הוא פלא גדול" (חיי מוהר"ן רנ"ו) שיבח רבי נחמן את עצמו. לא סתם השאלה "במה אתה טוב?" מופיעה בראיון. לדעת את הכוחות שלך, את "הפלא" שלך בעולם ולהיות מסוגל לרתום אותו לטובת הכלל, היא תכונה חשובה ביותר לאדם ולסובב אותו. בוא תעשה, בוא תעבוד, בוא תשכלל את הכוחות שלך למען עצמך והקהילה. אז כן, אנחנו יודעים טוב יותר מכולם איפה עוד יש עבודה, איפה נכשלנו, איפה עוד לא מתוקן. אבל יש לנו פלא גדול - ואיתו נמשיך לתקן ולבנות.
במד' כמעשה ארץ מצרים כו'. כשושנה בין החוחים כו' קשה לבעליו ללקטה ע"ש. כבר כ' במ"א [מקום אחר] כי ב' [שני] הפסוקים הם תלויין זה בזה שכנס"י [שכנסת ישראל] כשושנה בה"ח והקב"ה כתפוח בעצי היער. כמו שקשה ללקוט השושנה בין החוחים כו'. כמו כן היה קשה לבנ"י להכיר את הבורא ית' בהיותו מוסתר בעוה"ז הטבעי. כמ"ש בין הבנים. ואחז"ל [ואמרו חכמינו זכרונם לברכה] מה תפוח אין לו צל כך ברחו אוה"ע [אומות העולם] מהקב"ה שאין ניכר הגנה שלו לכל. ובאמת כן הוא הנהגת הש"י בתורה ומצות שאין ניכר הטובה עד אחר שמקיימין המצוה באמונה רואין ומשיגין הטובה. וז"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם פי' אחר המעשה ימצא שחי בהם...[שפת אמת, אחרי מות, תרמ"ז]:
לא פשוט להבחין בכנסת ישראל בין האומות. חצי סיכה על מפת העולם. נדקרים מכל הקוצים עד שמגיעים לשושנה שבאמצע. קשה להבחין בבורא על רקע הטבע שברא. קשה לראות את הטוב שבתורה שנראית כמו עץ תפוח חסר צל. רק מי שמאמין בטוב ומוכן גם לעבוד, לקיים מצוות, לתת מעצמו גם כשקשה ובעיקר להאמין בעצמו שהוא מסוגל, שהוא שושנה יפה, שהוא מסוגל להעניק צל, יזכה גם בעצמו לקבל ריח טוב, לקבל הגנה מהשמש וגם לזכות בהכרה המגיעה לו.
שבת שלום,
איתן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה